ההר הוליד עכבר, אבל שׁרירי (וגם שׂרה בתמונה)

נראה לכם הגיוני, שפתאום יופיע מאי-שם עכבר קטן – ו"יעשה לכם שריר"? אם אתם מוכנים לפסוע על הגשר שיוצרות המילים, הכל ייתכן.

נתחיל דווקא בעכבר אשר רק לנָחש יש יחסי-ציבור גרועים יותר, ואפילו ההגדרה מילונית ממאיסה אותו. הנה כך הוא מתואר במילון בן-יהודה: "שרץ קטן הולך על ארבע, דר בחורי האדמה ויוצא בפרט בלילה לבקש לו מזון, וחתול הוא אויבו ורודפו". ואם לא די בכך, הוא גם נכנס לחבורה של שרצים ובעלי חיים טמאים. בלשונות העמים, עכבר הוא מן השורש הלשוני המוקדם mus שהתגלגל למילה זהה בלטינית, ל-mouse האנגלית, ואפילו למילה דומה בסנסקריט ובפרסית, ומכאן כמובן חברנו מיקי מאוס. מעניין, שדווקא לשונות ששומרות בדרך כלל על המקור הלטיני אימצו עכברים אחרים; כך למשל באיטלקית ובספרדית הוא topo – ומכאן המכונית פיאט 500 שכונתה "טופוֹלִינוֹ", וגם עיתון-קומיקס בשם זה שבו כיכב מיקי עכברוני מקומי.

ראה העכבר שלנו כי טוב, אכל גבינה צהובה ופיתח לו שרירים נאים – והנה, שריר בלטינית, ובעקבותיה בכל הלשונות, הוא musculus, צורת ההקטנה של mus ומילולית "עכבר קטן"! ואם אתם סובלים ממִיאלְגִיה, כאב שרירים, הרי זה מפני שביוונית mys היא עכבר וגם שריר, והקידומת myo משמשת ברפואה לתאר את הקשר לשרירים. קשר זה תמצאו גם בערבית בשתי מילים דומות לעכבר ולשריר – והפלא ופלא, גם בעברית שלנו. במילון אבן-שושן תגלו שלמילה עכבר שני מובנים: הראשון, חיית-המחמד החביבה שלנו – והשנייה, שריר! הישר מספרות ההשכלה בא המונח עכבר ככינוי לשריר, גם על שום צורתו וגם לפי השם הלועזי musculus. משכילים יהודיים במאה ה-19 למדו הרבה מהספר "ראשית לימודים" של ברוך לינדא מברלין. וכך הוא כותב: "העכברים (מוסקעלן) הוא שם הכולל לחתיכת בשר מעשה רשת מפתילים וורידים דקים מתעקמים מלובשים בעור דק תוארו כצורת העכבר ויוכל להכווץ ולהתפשט כמו העכבר". וחכם אחר בן התקופה, ברוך משקלוב, כתב על "שני זוגות המניעים את העין למטה באלכסון ונקראים עכברי האהבה מפני שהאוהבים מביטים אחד על חבירו והופכים את פניהם לכל צד נגד האוהב". תודו, שגם לעכברים יש צד רומנטי.

והשריר מהיכן? מן השורש שרר, שממנו גם שרירוּת-לב – אבל ככל הנראה גם כל המילים הקרובות המנוקדות בשי"ן שמאלית: שְרָרָה, להשְתרר וגם שר. לכולם – לשררה, לשר ולשְרירות – יש כמובן הרבה משותף, הכוח שהם נובעים ממנו. ואם כבר דיברנו על שר אין סיבה שנקפח את השָרָה, ובוודאי את זו שהיתה הראשונה בהיסטוריה, שרה אמנו. תחילה, הרי נקראה שָרי ואז שונה שמה לשָרָה, ומפרשים כך: משמעות השם שָרי היא "השרה שלי": שרי שררה ושלטה רק בביתה הפרטי, אבל מעכשיו היא תהיה שרה ותשלוט על עמים רבים, כמו שנאמר "וּבֵּרכְתִיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מלְכֵּי עמִים מִמֶנָה יִהְיּו". פילון האלכסנדרוני בן תחילת האלף הקודם, אמר במדרשו על אברהם אבינו: ועתה נדון באשתו שרה, כי על־ידי הוספת אות אחת - רי"ש גם שמה נשתנה ל"שררה".

וכל מה שכתבנו כאן שָריר וברור וקיים, ושָריר הוא מלשון חוזק, תקיפות. המקור לביטוי הוא מעניין: לפי תקנת חז"ל הוא נכתב בסופה של כל כתובה, מחשש שזייפן יוסיף לאחר סיום הטקסט הכתוב מילים נוספות ותנאים כרצונו. אפשר לראות דוגמה בצילום הכתובה המופיע כאן. ואפילו תמצאו החמרה לעניין זה בהוראה שאסור להשאיר ריווח לפני המילים "והכל שריר ובריר וקיים". אם יש רווח, יש למלא אותו בקווים, בצורה שיהיה ניכר שלא היה כתוב דבר מתחת לקווים. ולכן תראו בכתובה השנייה שהמשפט כתוב ממש בסוף הטקסט, ומייד אחריו חתימות העדים.