פחדן עם זנב-סוס עומד בתור

"הֱוֵּה זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאל תְהִי ראֹש לשוּעָלִים'' אומרת המשנה במסכת אבות, והבחירה בידכם. במסע-המילים שלנו נתעלם מן הראש – שיחסי-הציבור שלנו מצויינים, והוא ראֹש ורִאשון לכל דבר, וגם רָאשי וברֵּאשיתי – ונעסוק בזנב המסכן, ובלבד שלא נסיים את המסע עם הזנב בין הרגליים.

מילים דומות לזָנָב קיימות גם בלשונות האזור, ומן הערבית הגיעה המילה עד למרחבי השמיים: Deneb הוא כוכב-על בהיר מאוד, גדול פי 200-300 מן השמש, שנקרא כך מפני שהוא נמצא בקצה הזנב של קבוצת-הכוכבים בּרְּבוּר, Cygnus. גם במקורותינו, זנב-הטָלֶה מכוּנים הכוכבים שנמצאים בקצה המזל טלה. עם השנים, אולי מפני שהזנב נדחק לחלק האחורי של הגוף וגם התפקידים שהוא ממלא אינם חשובים כמו אלה של הראש (אף שאין לזלזל כלל בגירוש זבובים!) הודבקו לו ביטויים שעניינם פחיתות ונחיתות, מזְנב סיגריה ועד זנב דג מלוח. אפילו פועל יצרו ממנו, לְזנֵּב, וגם הוא בעל משמעות שלילית: "זָכוֹר אֵּת אֲשֶר עָשָה לְָך עֲמָלֵּק בּדֶרְֶך בְּצֵּאתְכֶם מִמִצְרָיִם. אֲשֶר קָרְָך בּדֶרְֶך ויְזנֵּב בְּךָ כָל הנֶחֱשָלִים אחֲרֶיָך וְאתָה עָיֵּף וְיָגֵּע" הוא הציווי שמלווה אותנו עד היום.

ובכל זאת, שתי נקודות אור שלכבודן ראוי להרים כוס של קוקטייל (מילולית זנב-תרנגול, אבל cocktail הוא גם זנב של סוס שסוּפר קצר ומזכיר כרבולת): הראשונה, חיבור של לוחות-עץ המקובל מאוד בנגרות רהיטים שנקרא זְנבְיֹון (ובאנגלית dovetail) על שום דמיונו לצורת הזנב של סנונית. והשנייה היא תסרוקת מאוד נפוצה הנקראת זנב-סוס, ponytail באנגלית, צירוף של סוס פוֹני ו-tail, זנב בפי דוברי שפה זו, שאינם רוצים להיזכר בפלסטיין בעת הטלת מטבע, ולכן אין להם "עץ או פָלִי" אלא heads or tails. כדי להגביר את המזל בהגרלה, הם בוודאי מברכים, ולא רק בראש השנה, "שנהיה לראש ולא לזנב" (הולך טוב מאוד עם אכילת ראש דג או כבש!) שנסמכת על הפסוק בספר דברים: "וּנְתָנְָך יְהוָה לְראֹש וְלאֹ לְזָנָב וְהָיִיתָ רק לְמעְלָה וְלאֹ תִהְיֶה לְמָטָה".

אין טוב בנקודה זו מלעבור לזנב הלטיני שהוא cauda, וכצפוי כמה וכמה לשונות עשו ממנו מטעמים, ומרק-זנב אינו ביניהם. coda היא זנב באיטלקית, וכיאה לשפת המוסיקה זהו גם מונח המציין קטע סיום ביצירה מוזיקלית או בפרק שלה, מעין הרחבה של נושאים שהיו בה, המאפשרת למאזין "להחזיר מבטו" אל היצירה עצמה, כדי "לקלוט את כולה", כדברי מסביר בר-סמכא.

אבל, ה-cauda אינה נגמרת בזנב: ממנה נוצרה המילה הצרפתית queue שהיא בפשטות תסרוקת זנב-סוס. מתברר (תודה לויקיפדיה!) שתספורת זו היתה חובה לגברים בכל צבאות אירופה עד המאה ה-19, אחרי שרוב האזרחים כבר הפסיקו לאסוף את שיערם בצורה זו. הצבא הבריטי היה הראשון שוויתר על חובה זו, ועד סוף מלחמות נפוליאון בכל הצבאות השתנו התקנות ונקבעה חובה שהשיער יהיה קצר. בסין של המאות הקודמות, העניין היה הרבה יותר מהותי, וה- Queue Order היה חלק מכפייה רוויית-דם של מנהגים על ידי שליטי שושלת צ'ינג, במאה ה-17. למען הדיוק יש לציין כי בסין המדובר בצמה יותר מאשר ב"קוּקוּ" (מילה שהגיעה אלינו מ-queue) המערבי. המהפיכה של 1911 בסין חיסלה אופנה זו שהיתה מזוהה עם המשטר הישן. בדיוק כשם שבאיטלקית coda היא זנב וגם תוֹר, כזה שעומדים בו – כך גם המילה queue היא תור, שאנגלים למשל מאוד אוהבים לעמוד בו ואנחנו הרבה פחות. התורים האלה הגיעו גם לתורת התורים, ענף בחקר-ביצועים – וגם לניהול מלאי לפי LIFO, נכנס אחרון יוצא ראשון, last in first out. ואת מי אנו רואים שם מזדנבים מאחור ולא שועטים לחזית? אלו הם הפחדנים, coward באנגלית, cobarde בספרדית – והכל חוזר למקור הלטיני cauda.