אם כל חטאת

בּל אחטא בשפתי, אך אירועי העיתים (אל דאגה, המשפט הזה אקטואלי תמיד...) מצדיקים לומר מילה או שתיים על החטא ועונשו, בתקווה שלא נחטיא את המטרה.

לשורש חטא שתי משמעויות: הראשונה, והפחות שכיחה, עניינה במציאת-חן; לפי המילון, אדם מתחטא מתנהג כילד מפונק. המשמעות השנייה והמקובלת יותר היא להחטיא את המטרה, וממנה גם הפועל לחֲטוֹא, לנהוג בטעות. ההיסטוריה רצופה בחטאים, מן החטא הקדמון של האכילה מעץ-הדעת בגן-עדן – ועד "חוטאים וחטאים בארץ ישראל", ספרו של קצין המשטרה המנדטורית דוד תדהר שיצא לאור ב-1924. ובדרך היו כמובן בני ישראל שחטאו פה ושם (למשל בחטא העגל), ומלכים שחטאו וגם החטיאו אחרים, ועליהם אומרת הגמרא: "המשומדים והאפיקורסים שכפרו בתורה... ושנתנו חיתיתם בארץ חיים ושֶחָטאו והחטיאו את הרבים - כגון ירבעם בן נבט וחביריו - יורדין לגיהנום ונידונין בה לדורי דורות". באחת, לא נראה כי בקרוב יתגשם מה שביקש משורר תהילים "יִתמוּ חטָאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָעִים עוֹד אֵּינָם".

לחטאים ולכפרה עליהם נודע מקום מרכזי ביחסים המורכבים שבין אדם לאלוהים. כהן גדול, בעבודת יום-הכיפורים, היה אומר: "אָנָא השֵּם, עָוִיתִי פָשעְתִי חָטָאתִי לְפָנֶיָך". ובעקבותיו, הווידוי "על חטא" הנאמר כמה וכמה פעמים בתפילת יום הכיפורים ומונה ארבעים וארבעה חטאים: "על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון... באימוץ הלב... בבלי דעת...". מן הנוהג לטפוח ולהכות על הלב בעת אמירת התפילה נוצר הביטוי "להכות על חטא". בין י"ג מידותיו של אלוהים, שאליו נושאים דברים אלה, יימצאו הפסוקים המופיעים לאחר חטא העגל: "נֹצֵּר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵּא עָוֹן וָפֶשע וְחטָאָה".

החטאים, כאמור, לא תמו ומצאו את דרכם הישר לספר החוקים של מדינת ישראל שבו מסווגות העבירות לשלוש דרגות חומרה, שנלקחו מילה במילה מן המקורות: "חטא" שעונשו המרבי עונש מרבי מאסר של שלושה חודשים; "עוון" שעונשו מאסר משלושה חודשים ועד שלוש שנים; ו"פשע" - עבירה שנקבע לה עונש מרבי חמור ממאסר לתקופה של שלוש שנים. מעניין, שכבר במקורות קיימת דרוגיות בחומרה: חטא הוא בעיקר בשוגג, עוון הוא של מי עושה חטא אך נהנה ממנו, ופושע הוא המורד שעושה חטא אף על פי שאינו נהנה ממנו, כדי להכעיס וכדומה.

אבל, על החטאים אפשר לכפֵּר – וכאן באות שתי הוראות נוספות של השורש: הראשונה היא קרבן-חטָאת שהיו מקריבים על חטא שנעשה בשגגה – והשנייה היא במשמעות של הסרת החטא, ומכאן המילה חיטוי, טיהור. גם מילה זו, מקורה בפרקטיקה של הקרבת קורבנות, ואולי המקור הוא פועל שעניינו זריקת דם הקורבן על הטמא לשם טיהורו. כך או כך, הקורבנות נעלמו מחיינו – אבל החיטוי נשאר. ובעניין החטאים והשחיתות, ראוי להזכיר שוב את אמרתו הידועה של השופט היהודי-אמריקאי לואי ברנדייס (על שמו קיבוץ עין-השופט), בשבח השקיפות והביקורת הציבורית: "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר".

הבאנו הרבה מן המקורות שלנו, אבל חטאים וחוטאים, וגם תכשירי חיטוי, לא חסרים גם אצל עמי העולם. peccatus הוא חֵּטא, טעות, בלטינית, ומעניין שגם הוא בא מן השורש peccare שפירושו להחטיא, to miss באנגלית. שפה זו גם לקחה מן הספרדית ויצרה את המילה peccadillo, חטא מינורי – שאין בשום אופן לבלבל עם picadillo, שהוא בספרד ובאמריקה הלטינית מאכל של בשר טחון ותוספות שממש מזמין חטא כלפי הדיאטה.

נחטא לעניין החיטוי אם לא נזכיר את הברון יוסף ליסטר, הרופא האנגלי בן המאה ה-19, האיש שהביא לעולם את בשורת המלחמה בזיהום בחדרי הניתוח והציל מיליונים רבים של אנשים. למרות התנגדותו, חברה בארה"ב קראה על שמו מוצר שלה, נוזל-חיטוי לחלל הפה – Listerine.