אין דבר העומד בפני הרצון

ברצון רב נספר לכם כמה דברים על השורש רצה, ובלבד שתהיו מרוצים.

רצה הוא דוגמה נאה לשורש שמקבל משמעויות שונות בהטיותיו, אף כי חוט מקשר עובר ביניהן. המשמעות השכיחה ביותר היא לרצות, לחפוץ במשהו. לצידה לְרצוֹת, לפייס, וגם להִתְרצות, להרְצוֹת ולהיות רציני. המבוגרים בינינו בוודאי זוכרים את ספר הלימוד הקנוני "ודייֵּק", שעמד על ההבדל בין שניים מאלה: "הפושע רָצָה את עוונו", אבל "המעליב רִצָה את חברו". הדקדקנים התעקשו על ההבחנה – ואחרים (הרוב) נשארו עם "רִצָה שלוש שנות מאסר". האמת, זה מבלבל מעט, כי לרצות פירושו גם לחפוץ במשהו – וגם לשלם חוב, לשאת בעונש, והמקור הוא כנראה בכך שמי ששילם ריצה ופייס את המלוֶוה. כך גם בישעיהו "דּבְרוּ על לֵּב יְרוּשָלםִ וְקִרְאוּ אֵּלֶיהָ כִי מָלְאָה צְבָאָּה כִי נִרְצָה עֲוֹנָּה". השפה כוללת עוד הרבה מאוד ביטויים שעניינם רצון, מהבעת-ההסכמה "ברצון רב!" ועד שעת-רצון ורצון ברזל, "אמן, כן יהי רצון".

להרצאה הקצרה הזו נוסיף את המילה הרצאה, שיכולה להיות במובן של גרימת משהו לְרצון – וגם במשמעות של שיחה, דברים שנאמרו. והסיבה מעניינת: בהזדמנות אחרת עמדנו כאן על הקשר שבין סיפור וספירה – וכך גם בשפות אחרות למשל compter, לספור בצרפתית ו-conter, לספֵּר. וכך גם ה-teller בבנק, כסְפָר בעברית, ו-teller שהוא גם מְספֵּר. הסופר מונה, סופר, את המילים. והנה, לעניין השורש רצה, מי שרָצָה את חובו הוא זה ששילם. לִרְצות, לפי זה, הוא במקור לספֵּק, לרצות, את נותן ההלוואה. להרצאה יש משמעות של נאום - וגם של תשלום, ומכאן הביטוי במקורות ריצוי-מעות. ואומר המילון: "הִרצה אדם מעות לחנווני - שילם אותן, סָפר אותן לפניו. המשלם מעות לחברו רגיל למנות ולספור אותן ומכאן מעבר ההוראות שילם (בשלֵּמות) ספר ומנה, בכמה לשונות".

ועכשיו ברצינות: בן-יהודה הוא זה שחידש את המילים רצינות ורציני, בעל משקל וכבד-ראש, בעקבות המילה הערבית רזינ, כבד-משקל, והמילה העברית רָצוֹן. ומאוד רצוי לדעת שלצד הרצון קיימת גם הרצייה החברתית, שגורמת למרואיין בסקר להיות "בסדר" ולרצות את השואל על פי מה שהוא חושב שהוא מצפה ממנו, ובכך לגרום להטייה.

דברים רבים נעשים מרצון חופשי, וישנם כאלה התלויים ברצון האל. ובדיוק כמו שאצלנו אומרים אי"ה, אם ירצה השם – כך רווחים אצל העמים with God's willing ודומיו. ועל מעשיו ורצונו אומר הפיוט היפה: "כִי הִנֵּה כחֹמֶר בְּיד היוֹצֵּר / בִּרְצוֹתוֹ מרְחִיב וּבִרְצוֹתוֹ מְקצֵּר / כֵּן אֲנחְנוּ בְיָדְָך חֶסֶד נוֹצֵּר".

וזה מביא אותנו לרצון בשפות אחרות, שניזון לא מעט מן הלטינית volere. מכאן נגזרו בין השאר voluntary, מתנדב שפועל מרצון מבחירה חופשית. וגם benevolent (והיפוכו malevolent), נדיב הפועל מרצון טוב. וגם המילה will על נגזרותיה השונות כגון כוח הרצון willpower, וגם good will. ומאותו שורש לשוני מוקדם נגזרו גם תואר-הפועל האנגלי well, וגם welcome (מילולית, זה שבואו, הגעתו, הם לְרצון לאחר). גם פועל-העזר בצירוף העתיד I will קשור לכאן: will מבטא רצון לעשות משהו בעוד shall מבטא צורך, התחייבות. אפילו הצוואה, will באנגלית, קשורה לכאן בהיותה מה שאדם רוצה, מצוֶוה, שייעשה ברכושו, מילה שהחלה את דרכה לציון רצון והחלטה ורק במאה ה-14 קיבלה את משמעותה כמסמך משפטי (רוצה לומר, מחייב).

הנה כך ניסינו לבור את הרצוי מן המצוי, בתקווה שהיה זה לשביעות רצונכם, ושמעשינו רצויים (אהובים) לכם לא פחות מכוונותינו.

הפעם הבאה תהייה בעוד שלושה שבועות. התגעגעו נא, אבל החזיקו מעמד!