משיח, משיח, messiah

תוֹדוּ שלרגע הזה אתם מחכים כבר זמן רב, ה"רגע" שבו יבוא המשיח. וגם אם יתמהמה, בּוא-נָבוא אנחנו אליו בשורות הבאות.

משיח הוא מן השורש משח, זכר למנהג שרָווח בעבר למשוח בשמן מי שמונה למלך או לכהן דת. בכך הוא דומה מאוד לנָסיך שעניינו כבר נדון כאן בהזדמנות אחרת, מי שנָסְכוּ עליו את שמן-הסיכה. מדברים על משיח שכבר בא או שעתיד לבוא, וגם על החמור הצמוד, אך אין תמימות-דעים לגבי זהותו. המקובל ביותר הוא משיח בן-דוד שיהיה נצר לדוד המלך ("חוטר מגזע ישי"); לפי הרמב"ם הוא דווקא צאצא של שלמה המלך; ויש התייחסות גם למשיח בן-יוסף, הגואל שיבוא לפי האגדה לפני המשיח האמיתי, משיח בן-דוד. ומי יידע להבחין בין משיח צדקנו למשיח שקר? משיח לא חייב להיות האחד והיחיד שיבוא באחרית הימים, והתואר ניתן גם לכורֶש מלך פרס, משיב עם ישראל מגלותו ובעל ההכרזה המפורסמת, שעליו נאמר בספר ישעיהו "כֹה אָמר יְהוָה לִמְשִיחוֹ לְכוֹרֶש".

משיחה אחרת, שאין לה כל קשר עם המשיח, היא זו הנוגעת למדידות של אורך ושטח. המלומדים העבריים של ימי הביניים נטלו מן הערבית משח וגם ממילה דומה בתלמוד שפירושה חבל דק המשמש למדידה ולאריזה, ויצרו את המְשִיחָה שעניינה מדידה ובעיקר זו של שטחים. כך נולד ספרו של המלומד בן המאה ה-12 אברהם בר-חייא "חיבור המשיחה והתִשְבּוֹרֶת", שכבר הוזכר כאן בהזדמנויות שונות מהיותו אחד מספרי היסוד העבריים הראשונים בתחום הגאומטריה. ה"תשבורת" המוזכרת בשם החיבור היא השטח, מפני שכדי לחשב שטח של קרקע למשל, "שברו" אותו למקטעים וצירפו אותם כדי לקבל את השטח הכולל (הכפלת האורך ברוחב "הומצאה" רק מאוחר יותר, ואחר כך כבר הגיעו ימות-המשיח של המחשבונים). לכן, הצירוף חוט-משיחה איננו טעות, והוא מופיע גם במקורות ובפירושים, בהקשר משיחה=חוט. בעקבות אותו צליל, חוּדש חוט-משיכה המשמש למשיכה (ולא למשיחה) של דברים, כגון חוטי-חשמל המושחלים בקיר. וממש-ממש אין קשר לחֶבְלֵּי-משיח, שהם הצרות והייסורים שיבואו לפי האמונה על עם ישראל לפני בוא המשיח.

הלשונות הזרות נטלו מילים עבריות ואימצו אותן ככתבן וכלשונן: serafim and cherubim שהם בעברית שְרָפים וכְרוּבים מעולם המלאכים, וכך גם shedim שהם פשוט שֵּדים – וכמותם גם messiah, המשיח בתצורתו האנגלית, messianic בשם-התואר משיחי. מעניין, שהלשונות הזרות העבירו אליהן את המילה משיח כפי שהיא, בלי להתייחס לעניין המשיחה – אבל המשוח בשמן הוא unctus בלטינית, וגם בשפות זרות השימוש בפועל הוא לשני מובנים: הפועל (באנגלית) שנגזר מן הלטינית הוא to anoint שתמצאו גם כדי לציין מריחה במשחה אנטיביוטית, ointment – וגם לציון כוכבת פופולארית ש"נמשחה", הוכתרה, לשחקנית השנה.

בהקשרים הדתיים של המילה תמצאו את anointing of the sick או Unction שקרוב יותר למקור הלטיני – בעברית משיחת החולים, ובגרסה קודמת המְשיחה האחרונה – שהוא אחד הסקרמנטים שלהם זוכה נוצרי קתולי הנמצא על ערש-דווי, כדי שיגיע לעולם הבא נקי מחטאים. וכדי לסגור את המעגל: khristos ביוונית היא מן הפועל khriein שפירושו לשמֵּן, לשפשף, משורש לשוני שממנו באה גם המילה cream, משחה, הקרובה במקור ובמשמעות ל-chrisma, שמן הקודש. khristos הוא התרגום המדוייק שניתן למילה העברית מָשוּח – ומן היוונית היתה דרך קצרה ל-christ לציון המשיח הנוצרי, אשר רק במאה ה-17 זכה לכך שייקרא באות גדולה Christ כי איננו עוד משוּח סתם אלא המשיח.