דו"ח העוני

מעל קו העוני ומתחתיו משייטות להן מילים, ושפתנו לא ענייה בהן. לפניכם דו"ח העוני ל-2018.

לצד המשמעות השכיחה של ענה, השיב תשובה, קיימות אלה שקשורות בעוני ובעינויים – אבל גם בענווה. לעתים, בגלל הדמיון קשה לעמוד על המשמעות האמיתית, כמו למשל בפסוק מישעיהו "וְתָפֵּק לָרָעֵּב נפְשֶךָ וְנֶפֶש נעֲנָה תשְבִּיע". הנפש הנענה, גם לפי התקבולת בפסוק, אינה כזו שנענית ומשיבה, אלא של אדם שלא אכל ומִתענה. הצום הוא עינוי – "שבּת שבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִיתֶם אֶת נפְשֹתֵּיכֶם" נאמר על יום הכיפורים – ומכאן גם תענית, צום.

מאותו הקשר, נענֶה הוא מי שנכנע לפלוני ונשמע לו. בבניינים הפעילים של השורש הדברים ברורים יותר, ואין כל שאלה לגבי הכוונה בפסוק "ויאֹמֶר אבְרָם אֶל שָרי הִנֵּה שִפְחָתֵּךְ בְּיָדְֵּך עֲשִי לָּה הטוֹב בְּעֵּינָיְִך ותְענֶהָ שָרי ותִבְרח מִפָנֶיהָ" או בפסוקים מפתיחת ספר שמות "ויָשִימוּ עָלָיו שָרֵּי מִסִים לְמען ענֹתוֹ בְּסִבְלֹתָם ויִבֶן עָרֵּי מִסְכְנוֹת לְפרְעֹה אֶת פִתֹם וְאֶת רעמְסֵּס. וְכאֲשֶר יְענוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְּבֶה וְכֵּן יִפְרֹץ". והקישור שבו תראו זאת הוא בהגדה של פסח: "הָא לחְמָא ענְיָא דִי אֲכָלוּ אבְהָתָנָא בְּארְעָא דְמִצְרָיִם", ובעברית: זהו לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים. המקרא גם ייחד משמעות מסויימת מאוד לעינוי: עינה אשה פירושו אנס אותה. בדיני המלחמה, על האשה יפת-התואר שנפלה בשבי, נאמר: "לאֹ תִתְעמֵּר בָּּה תחת אֲשֶר עִנִיתָהּ".

על המקור הלשוני של מילים אלה לומדים חוקרי-המילים מן השפות הקרובות, ואומרים שהעינויים קרובים להכפפה, לכפיפה של אנשים בפני אחרים, מעניהם. ולא די בכך שהם מעונים – הם גם עניים, והעֹנִי אינו רק עינוי, נְגישה, אלא גם מחסור בכסף. אמנם, קיימים עשרות פסוקים וציוויים שאוסרים התעללות בחסרי אמצעים, אבל עדיין תמצאו בגמרא "ארבעה חשובים כמת: עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים", אמירה שמזמינה שלל פירושים והנמקות. ובכלל, אם הם עומדים כעניים בפתח, מוטב לפחות שיהיה להם מעט מזל, שכן "עֲנִיֶיָך ועֲנִיֵּי עִירְָך - עֲנִיֶיָך קוֹדְמִין. עֲנִיֵּי עִירְָך ועֲנִיֵּי עִיר אחֶרֶת - עֲנִיֵּי עִירְָך קוֹדְמִין". לעניים כיוֵּון ישו ב"דרשה על ההר" שהיא מן הטקסטים המכוננים של הדת הנוצרית, כשאמר "אשְרֵּי עֲנִיֵּי הָרוּח כִי לָהֶם מלְכוּת השָמָיִם". כי עניים אלה הם הענווים – ענו נגזר גם הוא מן השורש ענה - שחיים בענווה, בצנעה, בשפלות. לפי ההקשר במקומות שונים, המילה עֲנָוִים נרדפת למילה עניים, ובכמה מקרים הן חליפיות בין קרי וכתיב. "וְהָאִיש מֹשֶה עָנָו מְאֹד מִכֹל הָאָדָם אֲשֶר על-פְנֵּי הָאֲדָמָה". הטקסטים הדתיים ראו כנראה צורך לתת חיזוק חיובי לעניים/הענווים, ולא מעטים הפסוקים המדברים בזכותם ובעתידם, "ועֲנָוִים יִירְשוּ אָרֶץ וְהִתְענְגוּ על רֹב שָלוֹם".

העניים של השפות הלועזיית נסמכו כולם על הלטינית pauper, עני, מכאן poor באנגלית, pauvre בצרפתית ו-pobre בספרדית. זהו "בן המלך והעני" למרק טוויין, The Prince and the Pauper במקור. יש מי שקושר זאת גם לשורש pau, מעט, ומקרֵּב את הדיון למילים poco, מעט, וגם piccolo, קטן, וגם few, מעט. בעניין העינויים, לעומת זאת, המקור למילה torutre הוא בלטינית tortura שפירושה פיתול, סיבוב, וממנה אפשר להבין את הקונספט היסודי של העינויים, הגרסה הגופנית של עינוי-דין. הפרקטיקה הזו, שהיתה שיטת-משפט מקובלת כדי להוציא הודאה מן החשוד, בהנחה שחף-מפשע לא יודה במשהו שלא עשה, עברה מן העולם לפחות רשמית. היא השאירה לנו את ה-torquemeter, מד-פיתול שמשמש את אנשי הטכנולוגיה כדי למדוד ולקבוע באיזה torque, כוח, תהודק האום לבורג או לגלגל המכונית.