רגע של טריוויה מסע שבועי בעקבות מילים, שורשים וגלגולים אודות
גיליון 483 · 15.11.2022 · יאיר פלדמן

מסמך לאומי מכונן, נוסח חדש: "אנו ממליצים בזאת..."

משפט הכּוֹפין

תהיה זו מצידנו כפיות-טובה אם לא נידרש לשורש כפה ולמילים הנגזרות ממנו, ונעשה זאת בכֵּיף ולא כמי שכְפָאוֹ שד.

כפה, עניינו להכריח מישהו לעשות משהו או לנהוג בדרך כלשהי. מטבעם של מדינות ומוסדות-שלטון שהם מבוססים על כפייה, וכך גם החוקים, החל באלה העוסקים בשחרור עבדים, וכלה במי שמסרב ליטול חלק בהוצאות הציבור. ומכאן, "כופין אותו לבנות בית, שער ודלת לחצר". הרמב"ם זיקק את חופש-הבחירה שלנו באמירה "שאין הבורא כופה בני אדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה אלא הכל מסור להם... אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות-העולם ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע". והפרקטיקה הנגזרת מכך, למשל בדיני גיטין, היא "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני": כשיש הצדקה לכפות על הבעל לתת גט לאשתו, מלקים אותו בית דין, עד שיאמר: "רוצה אני", ויכתוב גט.

מילא, כופים מתן גט על הבעל הסרבן – אבל מה עניין ההר והגיגית שכופים את הראשון כשני? את ההסבר תמצאו בתלמוד: "כפה הקדוש ברוך הוא עליהם [במעמד הר סיני] את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם". וההסבר הוא שכָפָה זה אינו מלשון כפייה שאנחנו מכירים, אלא מלשון להפוך, לכופף. "כָפָה כלי על פיהו, שם אותו בפיהו למטה ובחיצונית קרקעיתו למעלה" מסביר מילון בן-יהודה. וכך גם הביטוי "כפה את המיטה" שפירושו הפך את המיטה כסימן אֲבֵּלות. לפי זה, הקב"ה כפה את ההר על בני ישראל, וההר ההפוך היה עלול לסגור עליהם ולהיות להם לקבר אלמלי קיבלו את התורה. להסבר לשוני זה מתקשר היטב הביטוי כפוי-טובה, שהריהו "מי שמטיל את הטובה שעשו לו על פניו שלא יראוה". כפוי-טובה אפשר להבין רק כך, ואין משמעות לכפוי (=מי שנכפתה עליו) טובה.

איור מתוך גיליון 483

מכאן אנחנו עוברים למשמעות הרפואית של השורש שהוצמדה לאפילפסיה, שנקראת כִפְיוֹן או מחלת-הנִכְפֶה. בהלכות-עדות כותב הרמב"ם: "הנִכפה בעת כפייתו – פסול, ובעת שהוא בריא – כשר". ועדיין מתחום הרפואה, אשפוז כפוי שמוטל במקרים חמורים במיוחד. ולא עלינו, המטופלים עלולים למצוא את עצמם מוּזנים בכפייה ומרוסנים באמצעות כתונת-כפייה (הלא-היא כתונת-משוגעים בשמה הלא-מכובס). חדדן-הלשון יעקב פרוינד הציע לקרוא לה "ּבֶגֶד כֶפֶת" – ולא בכדי, מפני שכבר צויין הקשר הענייני והצלילי בין כפה ובין השורש כפף (שממנו כָפיף המקבל הוראות וכופים עליו לבצע דברים) וגם השורש כפת, לקשור, שוב במשמעות של מה שנכפה על מישהו. את אלה תוכלו לקשור לעבודות-הכפייה שימיהן כימי ההיסטוריה, מבני ישראל שבנו את פיתום ורעמסס, ועד העבדים בגולאגים של ברית-המועצות ובמחנות של גרמניה הנאצית.

כפויים על פי הדיבור, אנחנו עוברים מרצון לכפייה בלשונות חו"ל, שם force מציינת את הכפייה בכוח. אולם, הפועל to impose נוגע קרוב יותר למהות העניין, בהיותו צירוף שפירושו "להניח על" הכולל את הפועל to pose, שהתגבש עם הזמן למשמעות של להפעיל סמכות, לכפות. וכל זה מן הלטינית impositus, מה שמוּטל, נכפֶה. ומה כפוי יותר ממס שמוטל על התושבים, בוודאי שלא מרצונם החופשי? לכן, המילה התגלגלה ל-imposto, מס, והיא האות I בתצורה האיטלקית של מס ערך מוסף, IVA. גם הפועל הצרפתי taxer, שממנו tax באנגלית, פירושו להטיל, לכפות מס.

איור מתוך גיליון 483

אילוצי המקום כופים עלינו לסיים כאן, ורק נזכיר את ההפרעה הטורדנית-כפייתית )OCD( שאת מרכיב הכפייה בה מייצגת המילה compulsive הנגזרת מ-compellere הלטינית, לכפות, המקור גם ל-to compel האנגלית, לאלץ. מילולית, נספחות לה הפרעות כפייתיות אחרות מאכילה ושתייה ועד הימורים ושקרנות.