לא היה נאדה, כי אין גורנישט

אז מה? לא היה כלום? או שמא היה לא-כלום? וכלום, למרבה הכלימה, אנחנו יודעים משהו על כלום או לא יודעים הכל על לא-כלום? תודו שזה מבלבל, ולכן ה"רגע" נחלץ לעזרה ועוסק הפעם – בכלום.

מאין מגיעה אלינו המילה הזו? אתר האקדמיה ללשון עוסק בכך, ובין היתר נכתב שם כי במילים כלום וגם שום דבר, אין שלילה כלל. פירושו של כלום הוא "דבר מה", "משהו מזערי", והמילה שום בצירוף שום דבר היא צורה אחרת של המילה שֵּם. למשל, תמצאו בכתובים את המשפט "כסבור אבא שהועיל כלום [=משהו] שמסרני לפדגוג?" למקור המילה כלום ניתנו הסברים שונים, ובהם שזהו גלגול של הצירוף "כל מה" או "כל מאום" – ואפילו אמרו ש"לוּם" הוא גרעין של זית, ולכן כְלוּם הוא כזיִת. הסבר זה, אומרת האקדמיה, משולל כל יסוד, ואין כל תיעוד למילה לוּם. כיוון שכלום מייצג משהו, קטן אומנם, הרי שהמשפט "לא אכלתי כלום" פירושו "לא אכלתי משהו", או "לא אכלתי אפילו משהו קטן". בדומה, מאוּם וגם מאומה מייצגים בעצם משהו, דבר כלשהו, ולשלילתו הביטוי המלא הוא לא-מאומה. יש סברה, ש"מאומה" היא גלגול של "מה וּמה", בדומה מאוד ללטינית quidquid, אותו צירוף-מילים באותה משמעות.

כדי שלא נצא מן הדיון פטורים בלא-כלום, מסכמת האקדמיה את הסוגיה: ברגיל, ביטויים אלו משמשים במבני שלילה בלבד. השימוש הרווח בביטויים כלום ושום דבר בהקשרים שליליים הוליד שימוש בהם לשלילה גם בהשמטת מילת השלילה: "כלום", "שום דבר" ואף "שום כלום" במקום "לא כלום" ו"לא שום דבר". אין פלא שביטויים אלו נתפסים בתודעתם של רבים כמציינים שלילה מיסודם.

היה או לא היה כלום או לא-כלום – כלומניקים היו תמיד, רק שבמילונים הישנים יותר הכלומניק נקרא כְלוּמאי, "אדם אפסי, חסר-ערך", וכך גם תכונת הכְלומיּות.

כמו-כלום הגענו ללועזית, וכמו הזמר באופרה "פורגי ובס", נוכל לומר: I got plenty of nothing בדיוק לפי אותו היגיון שמאחורי שלילת הקיים, לא-מאום, nothing. לשונות אירופה נצמדו ללטינית שבה אין חדש, nihil novi – כאשר ה-nihil, כלום, קשור למשל לפועל to nullify, לאיֵּן (מלשון אֵּין), לבטל. כך גם המילה null, אפסי, חסר-תוקף, וכך גם nil כאשר המשחק מסתיים two-nil ,2:0. מכאן כמובן גם הניהיליזם השולל את הערכים והמוסדות המסורתיים. ובדיוק כמו בעברית, זהו צירוף של מילת השלילה ne והמילה hilum, דבר קטן. האם לכל זה יש חשיבות רבה? ממש כלום. nada. אבל nada, כלום בספרדית, היא קיצור של הלטינית res nata, דבר לא חשוב, ומילולית: דבר שנולד, מן המילה natus, נולד, שקרובה בין היתר למילה Natale באיטלקית ו-Noël בצרפתית, חג-המולד, ומאותו שורש מילולי גם רנסנס, הלידה-מחדש. האיטלקים גם המציאו את il dolce far niente, הבטלה הנעימה, ומילולית: עשיית-כלום מתוקה.

אז לא היה כלום כי אין כלום? ביידיש זה מצחיק יותר: גורנשיט מיט גורנישט, מן הגרמנית gar nicht כלום, בכלל לא. וברוח הימים נאמר ש-nicht זו היא האות n שציינה בסביבון של הגויים את מי שלא זכה בהימור, ולימים "גוירה" לצירוף נ-ג-ה-ש, נס גדול היה שם, שאחריו בא לציון גואל והצירוף היה ל"נס גדול היה פה".