המקרה המוזר של הצליין בספא

האם לצליין הזה התפללנו? לפחות מן הבחינה הלשונית התשובה היא כן, והמסע הזה יביא אותנו אפילו למקומות הקדושים וגם ל"בתולה הצוהלת ועורגת לגבר".

השורש שיעמוד למבחן הוא צלה – לא במובן של צליית בשר אלא של תפילה, שאינו משמש בצורה זו בעברית, אבל מארמית הגיעה אלינו המילה צְלוֹת שפירושה תפילה. היא נזכרת גם בפיהם של דוברי עברית בתפילת קדיש שלם שנאמרת בארמית: "תִתְקבּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְכָל בֵּּית יִשְרָאֵּל", כלומר: תתקבלנה תפלותיהם ובקשותיהם של כל בית ישראל. מן הארמית שאלה גם השפה הערבית את המילה צלאה, תפילה, שהיא אחת מחמש מצְווֹת-היסוד, עמודי-התווך, "ארכאן אל אסלאם". נוספות לה "שהאדה" - עדות, "זכאה" - צדקה, "צום" - צום, ו"חג'" - העלייה לרגל למכה ולאתרים מקודשים סביבה. המקיים את המצווה האחרונה יוסיף לשמו את התואר חאג'. עולי-רגל ישנם גם בעולם היהודי, וכשאינם יהודים הם נקראים בפינו צליינים, שוב מאותו שורש, צלה. אולם, חוקר-המילים קליין מציין כי השימוש המוקדם במילה צליין התייחס למי שמקדיש את כל-כולו לתפילה, ורק מאוחר יותר יּוחד למי שעולה לרגל. ולעניין זה יש גם היבט לשוני מעניין: בארמית, צלֵּא פירושו אומנם התפלל – אבל מילולית "השתחווה תוך כדי תפילה". קליין גם מוצא סימוכין לעניין זה ממילים דומות-צליל בערבית ובאתיופית, שעניינן הגב וכפיפתו. ומכאן לעברית: פלל – השורש שממנו נוצרו תפילה וגם תפילין – קרוב, לדעת כמה חוקרים, לשורש נפל, והקשר הוא להשתטחות ולנפילה תוך כדי תפילה.

ואם בצליינים עסקינן – נפנה את המבט גם לצלייניות, ולכתוב במסכת סוטה: "בתולה צליינית ואלמנה שובבית וקטן שלא כלו לו חדשיו הרי אלו מבלֵּי עולם". בתולה צליינית, אומר רש"י, הרי זו "ציילנית בעלת תפילה". והשתמשו בפסוק זה כדי להראות כמה חמור מעשהו של מי שמתהדר בצדקות שאין כוונת-אמת מאחוריהן. אבל עורך המילון, בערך שנכתב כבר אחרי מותו של אליעזר בן-יהודה, אומר שהגרסאות המודפסות התגלגלו גם לבתולה ציימנית וגם ציילנית, כלומר יושבת בתפילה. והנה, לפיו, לא צום ולא תפילה: "כל הדברים... נאמרים שם על צמאון של אהבה. זה עניין הקטן שלא כלו לו חדשיו והוא מצפה ליום היותו ראוי לשאת אשה; והוא דבר האלמנה השובבית, שאבד לה בעלה והיא מתגעגעת לגבר... וכנגד הקטן שלא כלו לו חדשיו, המצפה לזיווגו, הובאה גם הבתולה הצמויינית כלומר הצמאונית, הצמאה לגבר, ובתוליה הולכים ואובדים, שהוא גם פירוש הבתולה הציילנית, כלומר הצהֲלָנִית, הצוהלת לקראת גבר". בקצרה, לא הצליינות הקלאסית!

התפילה הנוצרית פשוטה יותר, לפחות בצד הלשוני, וכל המילים נגזרות מן הלטינית precare שפירושה לבקש, לדרוש, להתפלל. ממנה to pray באנגלית, וגם pregare באיטלקית – שממנה נגזרה prego, אני מתפלל או מבקש, וגם הביטויים סליחה ובבקשה – וגם prière בצרפתית, שאף היא בתפקיד כפול: גם תפילה וגם למשל בצירוף "נא לא להפריע".

ואם הקדשנו מילים לעולי-הרגל שלנו ולחאג' המוסלמי, לא נקפח את ה-pilgrim, הצליין הנוצרי, שנגזר מ-pelegrinus הלטינית (peregrinus בגרסה אחרת, בגלל חילופים שכיחים של האותיות L ו-R), שהחלה את דרכה לא כצליין המוּכר לנו אלא כמילה נרדפת לזָר, אדם שאינו בן המקום. מכאן הפועל pergrinari, כלומר לנסוע למקומות זרים, אחרים. רק בהמשך צומצם המובן למי שנוסע למקומות קדושים.

נסיעות כאלה בוודאי מצמיאות מאוד (ויעיד על כך מקרה הבתולה התלמודית) – והפיתרון נמצא במותג-העל למשקאות מוגזים S. Pellegrino שראשיתו בשנת 1899. אז הוקמה החברה לשיווק המים בעלי סגולות המרפא בעיר האיטלקית San Pellegrino Terme, ובתחילת המאה שעברה כבר הוקמו שם ספא ובית מלון נאה וקזינו, שכידוע מושכים אליהם "צליינים" רבים.