המנטור פתח את ילקוט הכזבים ופשוט שיקר

למען האמת, כל מה שתקראו כאן הם דברי-שקר. כי לשקר אולי אין רגליים אבל יש לו המון הסתעפויות לשוניות מעניינות, ובהן נעסוק.

על הרגליים שאין לשקר כבר נאמר כאן בהזדמנות אחרת שדרשו זאת מכיוון שכל אותיות המילה שקר ניצבות על "רגל" אחת, בעוד שאלה של המילה אמת על שתי רגליים ובסיס איתן. שם הפועל הוא לשקר, אולם הבלשן נ.ה. טור-סיני (טוֹרְטְשִינֶר) שהיה נשיא האקדמיה ללשון, רואה את מקור השקר במקום אחר לגמרי: לדעתו, שקר במובן של שווא וכזב אינו אלא התפתחות של ההוראה המקורית: סִקְרָה, צבע אדום, "כי השָם סִקרה על פנים מכוערים אינו אלא משקר". למשל, בצירוף טָפל שקר, הכוונה לדעתו שם על מישהו סִקרה, כדי שייראה כאילו שהוא בריא. ובמקום אחר אותו ביטוי נתפס כשֵּם לצבע אדום, צבע הדם, על אדם, כדי להאשימו כאילו ברצח. אותו סִקרה מופיע הרבה במקורות כצבע אדום לשימוש באיפור וגם בכתיבה – והוא נקשר, בשיכול אותיות ובהחלפת האותיות ס/ש (שין שמאלית), במילה שָרָק שמוכרת היטב בהקשר של האיפור מן הביטוי היפה "בלי כָחָל וְשָרָק". ובמקורות נכתב: "וּמְשקְרוֹת עֵּיניִם בְּסִקְרָא". אין שום קשר למסְקָרָה!

לצד השקר מככב הכזב, קרוב של מילה ערבית באותו מובן – שממנה נולדו אבני היסוד של המילון הפלמ"חי צִ'יזְּבָט ואחריו להקת הצ'יזבטרון (השני מלמעלה מימין הוא שייקה אופיר!) וכמובן ילקוט הכזבים שכינס את כל הבדיות והשקרים. אוהבי השירה משתמשים הרבה בביטוי "מיטב השיר כְזָבוֹ" וזה תמוה למדי, כי היינו רוצים לקרוא בשירה דברי אמת ולא כזבים, ועוד לשדרג אותם ל"מיטב". האמת, שר' משה אבן עזרא, משורר תור הזהב של יהדות ספרד בן המאות 11-12, כתב: "מיטב השיר כזבו ואם השיר יפשט מכזביו, יחדל להיות שיר", ובמילה כזב הוא לא השתמש במשמעות של שקר, אלא עושר קישוטי – ובכך הוא מתחבר, אם תרצו, למשמעות המילה שקר כאיפור וייפוי. ואם כבר מדברים על יופי, אלה המצטטים בחדווה את דברי שלמה המלך על "שֶקֶר החֵּן וְהֶבֶל היֹפִי", נראים יותר כעושים שקר בנפשם מאשר חושבים כך באמת ובתמים.

השקר מלווה אותנו מראשית האדם וקיבל מקום של כבוד בציווי של עשרת הדברות "לאֹ תעֲנֶה בְרֵּעֲךָ עֵּד שָקֶר". יש לו גוונים רבים: לעיתים זהו שקר גס, ולעיתים "שקר לבן" שמותר משום דרכי שלום, ואף נכתב "כל השקרים אסורין, ומותר לשקר בשביל להטיל שלום בין אדם לחברו". אתם מאוכזבים מזה? מאוכזבים לא פחות הם הפוליטיקאים שהתבסמו (יש שיאמרו, בעידוד התשקורת) מתוצאות של סקרים מוקדמים ולא הפנימו את הפראפראזה "מדבר סֶקֶר תרחק". אבל מה לאכזבה – שאפשר בהחלט להבינה כשנחל אכזב "משקר" ואינו שופע מים – ולשמם של נחל כְזִיב בגליל והיישוב אכזיב? במקרא, שבו מוזכר יישוב בשם זה, אין הסבר. מאכזב.

נצח ישראל לא ישקר – אבל אצל אומות העולם יש ויש שקרים ושקרנים, וביסוד רבים מהם עומד הפועל הלטיני mentiri. ממנו, בצרפתית mentir לשקר – וגם ו-mendacious, שקרן באנגלית. כיוון שאמירת השקר היא עניין שמשלב את המחשבה הלא נקייה ואת הדיבור, מילים אלה משתייכות לקבוצה גדולה מאוד שהוזכרה כאן בהזדמנויות קודמות, ועניינה מחשבה, דיעה, אמירה. השורש הלשוני הוא -men וממנו נגזרו בין היתר מוּזה ומוזיאון, memory ו-mental – ואפילו היועץ האופנתי כל כך, המֶנְטוֹר (זה שחושב, מילולית, ובפועל זה שמדריך ומייעץ) וכמובן מה שאנשים משננים בעקבות עצותיו כמנְטְרָה. ויש אפילו מי שקושר לכאן את Mensch הגרמנית שממנה המילה מענטש ביידיש.

פתחנו בכך שכל מה שנכתב כאן הוא שקר, אשְכָרָה – מילה שנשמעת דומה, אבל היא בדיוק הדבר ההפוך. היא הגיעה מפרסית ומובנה: נכון, ברור וידוע. אשכרה!