טיפּ'לה ועוד טיפּ טיּפונת

עם טיפ-טיפת מזל נצליח ב"רגע" זה לערוך מסע לשוני שדומה כמו שתי טיפות מים לחיי אדם, מבריאתו ועד ערוב-ימיו. כדי שהדברים ייקלטו היטב, נספר את הדברים טיפין-טיפין.

את הטיפה אין צורך להציג, וראינו כמותה בבית ובטבע רבבות פעמים. כצפוי, המילה טיפה קרובה בצליל ובמשמעות לשורש נטף וגם לפועל לטפטף. "וְהִטִיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הגְבָעוֹת תִתְמוֹגגְנָה" מסתיים בצורה אופטימית ספר עמוס "וְשבְתִי אֶת שְבוּת עמִי יִשְרָאֵּל וּבָנוּ עָרִים נְשמוֹת וְיָשָבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָתוּ אֶת יֵּינָם וְעָשוּ גנוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְרִיהֶם". קל להבין את הדימוי הציורי של הרים מטִיפים עסיס, אבל מהו הקשר לדבריהם של המטִיפִים הדתיים והחברתיים? דבריהם אינם טיפות, אבל הם נופלים ונוחתים על אוזן השומעים – ומכאן הקישור היפה בין טיפה שטבעה לצנוח וליפול – ובין נפילה. כך זה גם באנגלית, בקשר שבין drop ל-dripping ול-dropping, נפילה. בהקשר זה, יכולנו להזכיר כאן את סר איזק ניוטון, תיאורטיקן הנפילה של תפוחים מן העץ, אבל אז היינו נחשדים ב- name dropping. וכמובן, רואים את ההקשר המילולי גם בתופעה המרהיבה של זקיפים ונטיפים, שמקורה בטיפות מים נושרות, והם נקראים בעברית גם אבני טיפין. בלועזית הריהם סְטלקְטיטים וסטלגמיטים מן היוונית stalaktos, לטפטף, שהיא משורש לשוני מוקדם יותר שממנו הגיעו באחת הלשונות למילה שפירושה להשתין – וככל הנראה, משורש זה גם המצב הכלכלי סטגנציה, בדימוי למים עומדים שמקורם בטפטוף.

מסע חייו של אדם שהוזכר כאן מתחיל במשפט "מאין באת, מטיפה סרוחה", ולפי עקביא בן מהללאל, אם תסתכל בזה וגם לאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, אין אתה בא לידי עבירה. מסע החיים נמשך, כמה פואטי, בסניף של טיפת-חלב – אולי המוסד היחידי שלא שינה את שמו עשרות רבות של שנים, בשעה שבנקים, קופות-חולים, מפלגות וחֵּילות צה"ל החליפו כמה וכמה שמות. אותו אדם אולי מעד והתמכר לטיפה המרה – וכגבר בגיל מתקדם, יש לו סיכוי לא רע ללקות במחלת גָאוּט, שִיגָדוֹן בעברית המוכרת גם כפוֹדגְרָה, שקיבלה את שמה מן הלטינית gutta, טיפה, שהיתה בצרפתית מודרנית ל-goutte ובאיטלקית goccia (מבטאים גוֹצָ'ה). ומדוע? מפני שהאמינו (ויודעי-דבר אומרים שזה קרוב להסבר שניתן גם בימינו) שמקורה בטיפות שזלגו ממערכת הדם למיפרקים שנפגעים במחלה. אותו שורש לטיני התגלגל באנגלית גם ל-gutter, מרזב שמנקז מים. הלשונאים זורמים עם טיפות-הלשון, ואת השורש הזה הם מוצאים גם בגרמנית giessen, לשפוך, וכשם עצם זהו כינוי לגשם חזק. אבל, שופכים לא רק מים אלא גם מתכת נוזלית שיוצקים לתבנית, ולכן אותה מילה משמשת גם כדי לציין יציקה כזו – והתפנית המעניינת ביותר היא הקשר שעושים בינה ובין המילה גטו, ghetto במקור, אפשר שעל שם בית היציקה שהיה ליד המקום בוונציה שבו הוקם הגטו הראשון ליהודים לפני 501 שנים. מאותו שורש גם ghisa, ברזל יציקה, ובגרמנית Gusseisen.

טיפות המים גירו כנראה את סקרנותם של קדמונינו, עד שהמשילו את רבי אליעזר בן הרקנוס החכם ובעל הזיכרון המעולה לבור סוּד שאינו מאבד טיפה. והתלמוד מספר "על שני תלמידים שיש לך ביבשה, רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא, שיודעין לשער כמה טיפות יש בים ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש". תודו, שזה טיפ'לה מזכיר את מה שקורה היום.

זה המקום להיתלות באילן גבוה, הסופר והממשֵּל הנפלא חנניה רייכמן, ולומר שבסך הכל ניסיתי כאן להביא "מן הים הכללי וטיפה משלי".