הוויסקי הלך פייפן

לפי ידיעה שהועברה אלינו בצינורות המקובלים, בשני המקומות היחידים במקרא שבהם מופיעה המילה צינור, אין זה הגוף החלול כפי שאנו מכירים אותו היום, ומיגוון המשמעויות והפירושים שניתנו לה מעיד שהעסיקה מאוד את החוקרים.

"ויאֹמֶר דָוִד בּיוֹם ההוּא כָל מכֵּה יְבֻסִי וְיִגע בּצִנוֹר וְאֶת הפִסְחִים וְאֶת העִוְרִים שְנֻאֵּי נֶפֶש דָוִד על כֵּן יאֹמְרוּ עִוֵּּר וּפִסֵּח לאֹ יָבוֹא אֶל הבָּיִת" נאמר בספר שמואל ב' בתיאור של כיבוש ירושלים. הצינור שמוזכר שם – אם נתמצת את כל המשמעויות שיוחסו לו – הוא: א. פגיון, כלי נשק מעין קלשון תלת-שיניים; ב. ברק ורעם וזרם מים כבירים שהם נשקו של יבוס, אל העיר, אל הסופה והסערה; ג. הבריח שבו סוגרים את שער העיר; ד. מגדל גבוה; ה. מפעל מים שאִפשר שאיבה של מים והולכתם בתעלה. ובקיצור, הפסוק נותר סתום גם לאחר הפירושים הרבים, מה עוד שכאשר המעשה מובא בשנית בספר דברי הימים – הצינור כלל אינו מופיע! "ודבר הפסחים והעוורים האלה שהיה למשל לא ידעתי לפרשו" כותב בפשטות אחד החוקרים. גם האזכור השני של המילה, בספר תהילים, אינו תורם הרבה להבנתה. לעומת זאת, השימוש במילה בפי החכמים שאחרי תקופת המקרא ברור וקרוב מאוד ללשון ימינו: צינור הוא תעלה או בִּיב המשמשים להולכת מים ונוזלים אחרים: "צינור המקלֵּח למקווה" נאמר שם כשעוסקים במקוואות, וגם "קולט מן הגת העליונה ומן הצינור ושותה".

מאז ועד היום זרמו הרבה מים בצינורות, שנתנו את שמם גם בהשאלה: ישנם הצינורות המקובלים או הצינורות הרשמיים שבהם מדינות מעבירות מסרים זו לזו – וישנה גם הצנֶרֶת שבה נמצאים, או תקועים, פרוייקטים ותוכניות. מהצינור, כפי שאנחנו מכירים אותו היום, נוצרה גם המילה צְנִיר שהוא מצוֹק קָעוּר, חצי-צינורי למראה, כמו זה הנראה כאן בצילום מנחל בית אורן בכרמל. וכמובן, מפתח-צינורות שנמצא בתרמילו של כל שרברב – שהוא עצמו קיבל את שם-מקצועו מכך שבלשון התלמוד שרברובי הוא צינור, וגם בכך יש ספק כי פירוש אחר למילה הוא חוֹם. מה שאינו מוטל בספק הוא הצנְתָר, אף הוא צינור, ומכאן הפעולת שעושים בבית-החולים אגב תחיבת צנתר לגופו של הנבדק, ולכן צִנתוּר ולא צנטור. מאותו עולם-תוכן גם צִנְרוּר-הקָנֶה, שבו מחדירים צינור אל קנה הנשימה כדי להבטיח מעבר חופשי של אוויר לריאות ומהן. וכמובן, זכור לטוב, הפעם מן המוסך ולא מבית-החולים, צינור-הפליטה של המכונית, שקיבל מן האנגלית exhaust pipe את המונח העברי החביב אֶגְזוֹז.

הצנרור שהוזכר כאן הוא בלועזית אִינְטוּּבצִיה, על שם ה-tubus, צינור בלטינית – וממנו המילה לצינור בלשונות רבות, כולל ההשאלה שניתנה באמצעות המילה tube למערכת הרכבת התחתית של לונדון. המבנה הצינורי מצא לו יישומים לא מעטים בעולם כלי הנגינה, ומספרות הילדים זכורה לנו טבִּי הטוּּבָה החייכנית ונדיבת-הממדים. צינורי הוא גם קנה-העישון – ומן הפועל הלטיני pipare, לצפצף (מכאן גם ה"פיפסים" בראשית מהדורת החדשות!) נגזרו הצינור בכלל, pipe – וגם המקטרת שפעם נהגו לקרוא לה פייפ, וגם חמת החלילים bagpipe והוויסקי שאחד ממותגיו הוא 100 Pipers. בגרמנית, המילה התגלגלה ל-pfeifen, לשרוק, לצפצף – ומשם קצרה הדרך ליידיש געגאנגען פייפן, מילולית הלך לצפצף, ועניינית: התקלקל ואי-אפשר לתקנו.