בגרות בלשון

אם אתם מבכְרים את הבוקר על פני הערב כנראה זהו סימן לבגרות שלכם, ולפחות מן הבחינה הלשונית ראוי לדון בכך – וזה המקום לעשות כן.

אפשר, אומרים חוקרי-המילים, שבוקר בעברית קרובה לערבית בּוּכְרָה ונובעת מן השורש בכר, שמביא אותנו למילים שעניינן ראשון, מוקדם, ואת הבכורה ביניהן תופס הבן הבכור. "ויאֹמֶר יעֲקֹב מִכְרָה כיוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי. ויאֹמֶר עֵּשָו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלְֵּך לָמוּת וְלָמָה זֶה לִי בְּכֹרָה... ויִמְכֹר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיעֲקֹב", כך מתמצת הכתוּב את הונאת-הבכורה שבגללה ביכר יצחק הנוטה למות את יעקב על פני עשיו. במקרא, וגם אחרי כן (שאלוּ כל מי שאינו בכור!) הבכורה היא עניין לא קטן. משפט הבכורה אמנם קובע את מעמדו של הבכור כממלא-מקומו של האב כראש המשפחה, וחלקו בירושה כפול. אולם, שוב ושוב הומעט מעמדו של הבכור, ולאחר שהבכורים חטאו בחטא העגל, הם נפסלו ונלקח מהם התפקיד של הקרבת קורבנות שנמסר ללויים. לא מקרה הוא, אומרים הפרשנים, שאבות האומה בחרו בצעיר על פני הבכור, ובכך הורו שהנשיאות לא נמסרת לבכור אלא למעולה שבבנים.

ולא רק אצלנו כך: המצרים היו משתחווים לבכור, שקיבל כבוד מאלוהים, ועבדו אותו. לפיכך אמרו שכאשר הקב"ה נפרע מאוּמה הוא נפרע תחילה מאלוהיה, ולכן המיט עליהם את מכת בכורות.

לבכור נקשרו כמה וכמה ביטויי-לשון: בכור שוֹטֶה הוא בכור לאימו אך לא לאביו, ואין לו זכות-בכורה בירושה "ולא משום שטותו אלא שאינו בכור גמור" מעיר רש"י; בכור-שטן הוא כינוי-חיבה לחריף וחצוף, "שד משחת"; להבדיל, בכור-מוות הוא כינוי למלאך המוות. ושוב להבדיל, הבכירים וגם מניות-הבכורה בחברות המעניקות לבעליהן זכויות רבות מאלה של המניות הרגילות.

בכורים יש לא רק בחדר-הלידה, אלא בטבע בכלל: מכאן הבִּכוּרָה (או בּכוּרָה), פרי שהקדים להבשיל, וכמובן חג הביכורים. "וּמָה הָאָרֶץ השְמֵּנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵּש בָּּה עֵּץ אִם איִן וְהִתְחזקְתֶם וּלְקחְתֶם מִפְרִי הָאָרֶץ וְהיָמִים יְמֵּי בִּכוּרֵּי עֲנָבִים" מנחה משה את המרגלים ההולכים לתור את הארץ. פחות מוכרת המילה בּכִירָה שהיא עונת הגשמים הראשונים, תקופת היורה. בִּכְרָה היא גמלה צעירה ומבְכִירָה היא אשה (וסליחה, גם בהמה) שילדה את ולדה הראשון.

כל המילים והביטויים המדברים על הבשלה ובגרות מביאים אותנו לשורש בגר: "בגרות מוציאה מרשות אב" אומר רש"י ואינו מתכוון לבחינות-הבגרות. ככל הנראה, אומר החוקר קליין, בגר היא צורה נוספת ומקבילה של בכר, "ואין זה מחוּוָר" מעיר בן-יהודה.

חובבי הדיג מכירים את הטונה ארוכת-הסנפיר ובשמה המדעי Thunnus alalunga, הידועה יותר כ-Albacore. מה שככל הנראה אין הם יודעים, שמקור השם הוא במילה בּכְר, גמלים צעירים בערבית, מן השורש בּכר, הוא השכים, עשה משהו מוקדם וקרוב כמובן לעברית בכור ובֶכר-גמלים. מכאן נדדה המילה לספרדית albacore, ומי יודע איך קשורים הדג, הגמל והמשכים קום. במילון הספרדי, המובן השני של albacora הוא הפרי הראשון של התאנה - וזו הבִּכוּרָה שלנו!

כמוצאי שלל רב (או, אם תרצו, "כּבִכוּרָה בטרם קיץ", זו שהכל להוטים אחריה) אנחנו עוברים לבוקר הלועזי – המגלה גם הוא סימני-בגרות נאים: הבוקר מגיע בשעה טובה אחרי הלילה, וכפי שצויין כאן בהזדמנות אחרת, ביותר מלשון אחת התייחסו אליו כמסמן ומסמל את היום כולו: morgen, בוקר, קרובה ל-tomorrow; וכן domani באיטלקית, demain בצרפתית ו-mañana בספרדית, שמקורן ב-mane בלטינית שפירושו בבוקר. גם בערבית בּוּכְרָה היא בוקר וגם מחר. אבל, אותה mane הלטינית עומדת גם מאחורי mature, בָּשֵּל, מפוּתח, בּוֹגֵּר. matutinal, שוב מאותו שורש, הוא מה ששייך לבוקר, על שם Matuta, אלת-השחר הרומית. æLaudes matutin הן תפילות-השחר של הקתולים (שחרית, שלנו) – והכל קרוב ל-matin שהוא בוקר בצרפתית, ול-matinée שציינה את שעות היום, ונדדה כמה שעות קדימה והיא עתה כינוי להצגה המתקיימת דווקא אחר הצהריים!