שיישאר בינינו

בין כה וכה – וזה לקח 460 גליונות! – הגענו למילה בֵּּין, אשר כמו דומותיה בצליל ובמשמעות בלשונות האיזור, מבטאת הפרדה והבחנה בין דברים, זמנים, ארצות וכדומה. בינינו? מפתה מאוד לחשוב שהמילים בֵּּין ולהבין קרובות זו לזו בשורש וגם במובן, שהרי להבין דבר פירושו בין השאר להבחין בינו ובין משהו אחר. "וְנָתתָ לְעבְדְָך לֵּב שֹמֵּע לִשְפֹט אֶת עמְךָ לְהָבִין בֵּּין טוֹב לְרָע" מבקש מאלוהים שלמה שאך-זה הוכתר למלך. ולעתים, מה קשה הדבר: "אֵּלִי, תֵּן בִּי אֵּת השלְוָוה - לְקבֵּּל אֵּת הדְבָרִים שֶאֵּין בִּיכוֹלתִי לְשנוֹתָם / אֶת הָאוֹמֶץ - לְשנוֹת אֵּת אֲשֶר בִּיכוֹלְתִי / וְאֵּת התְבוּנָה - לְהבְדִיל בֵּּינֵּיהֶם", כתפילת הכומר ניבור.

המילה בין מפרידה, אבל גם יוצרת את החיבור למה שמצדדיה: ימי-הביניים הן השנים שבין העת העתיקה לגילוי אמריקה, תוך יצירת רצף היסטורי. באנגלית, שם-התואר לתקופה זו הוא medieval מלשון medium, אמצע, שמשמש גם למידת בגדים בינוניים (כמובן מהמילה בין) בגודלם, וגם למתווך בסיאנס ספיריטואליסטי הניצב בין רוח המת למי שמייחל לאות ממנה. עוד נשוב למדיום. המילה בֵּּינָאִי כתרגום ל-medieval לא השתרשה בעברית, ואנו מוסיפים לומר ביניימי. זמנים וחלקי ארץ הם כר-שימוש נרחב להטיות המילה בין: כך נוצרו בין-הערביים, בין-השמשות ובין-הזמנים של הלימוד בישיבות, בין כֶסֶה לעשור מראש השנה לכיפור, ותקופת בין-המצרים מיום י"ז בתמוז לתשעה באב. ההתחלה היתה ממש ביום הראשון לבריאה: "ויבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּּין הָאוֹר וּבֵּין החֹשֶךְ".

מה מפריד בין העבר ובין העתיד על פני רצף הזמן? ההווה, כמובן, שבמקרים רבים נקרא בֵּּינוני, והצורה הדקדוקית סגוּר, שמוּר וכדומה נקראת בינוני-פָעוּל. ובינוֹת למילים, ניתקל באחת מוּכֶרת פחות, בֵּּינָה, שהיא השורה הריקה בחמְשָה שבה נכתבים תווי המוסיקה, ובה ייכתבו למשל התווים דוֹ ומִי – בעוד רֶה, סִי ואחרים ייכתבו על הקווים. וכמובן, יש להזכיר כאן את מעמד-הביניים, מושא-מליצותיו של כל פוליטיקאי מקושש-מנדטים (כשלא מפריעים לו בקריאות-ביניים), ואשר עבר שדרוג לשוני נאה משמו הקודם, המעמד הבינוני.

In the meantine, בינתיים באנגלית, התפתחו להן יפה גם המילים הלועזיות. כבר הזכרנו כאן את medium שממנה נוצרו גם המֶדיה, כלי-התקשורת, וגם כל המילים שנפתחות ב-med ,mid ודומותיהן. כך למשל Mediterranean Sea הוא הים התיכון הניצב בתווך, בין הארצות; ומתחום הגיאוגרפיה גם מֶסוֹפוֹטמיה, הארץ הנמצאת בין הנהרות פרת וחידקל – ואפילו שמה של העיר מילאנו, שבעבר הרחוק נקראה Mediolanum, זו שבלב, בין, המישורים הפתוחים. ובקפיצה בחזרה למוזיקה, אולי בגלל בית האופרה של מילאנו, ועדיין מאותו שורש, הזמרת בעלת קול מֶצוֹ-סופראן, בין אלְט לסופראן.

מי שנמצא בין דברים הוא בלועזית inter, כמו למשל international – וקרובתו הצרפתית entre. ממנה קיבלנו בין השאר את entresol, קומת-ביניים, שהיתה ל"אינטֶרסול" המפורסם בדירותינו, ה"בוידעם". קומת-ביניים או גלריה יש גם בבנייני משרדים ובתי-מלון ושם היא נקרא mezzanine וסימונה במעלית M, שוב מאותו מקור מילולי. בחדר-האוכל של מלון כזה תוכלו בוודאי לטעום, בין הבתרים, גם אנטרֶקוט, מילולית בין-הצלעות, עשוי "מדיום".