המנה העיקרית

בצד הפרפראות הלשוניות הגודשות את ה"רגע", לא יהיה כלל ועיקר מופרך לטעום את המנה העיקרית ולתהות על עיקרם של דברים – ובעיקר, על השורש עקר.

יש לו שתי משמעויות עיקריות הקשורות זו בזו: כשהוא פועל, לעקור, פירושו לתלוש, להשמיד, להרוס. כשם-עצם הריהו עיקר, וכשם-תואר, עיקרי. אבל השניים הם אחד: במקורות, עיקר הוא מילה נרדפת לשורש של צמח. הרמב"ם מספר על מפעלו הגדול של אברהם אבינו שיצר "אומה שהיא יודעת את ה'". אולם, "עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן... וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות". כשאנחנו עוקרים משהו אנחנו תולשים אותו מן העיקר, מן השורש. הפעולה עצמה וגם שימוש-הלשון דומים מאוד לפועל לְשָרֵּש, לעקור. בדומה, גם באנגלית לעקור יהיה to root out וגם to eradicate, להכרית, ומילולית לעקור מן השורש, שנגזר מ-radix, שורש בלטינית. ממנו המילה רדיקלי שקיבלה הקשר קיצוני אבל במקור היתה במשמעות של יסודי, שורשי, העיקר.

"אל נא תעקור נטוע" שוררה ברגש נעמי שמר, מילים שהיו להמנונם של המפונים (בלשונם, עקורים) מן היישובים בסיני ובחבל ימית. קֹהלת הוא המקור לדברים: "עֵּת לָלֶדֶת וְעֵּת לָמוּת עֵּת לָטעת וְעֵּת לעֲקוֹר נָטוּע". המפונים יכלו אולי להתנחם בלקח היסטורי שמופיע במדרש רבה: "כיוון שביקש הקדוש ברוך הוא להודיע ישראל בעולם, מה עשה? – עֲקָרָן ממצרים והביאן למדבר, והתחילו מצליחים שם".

ואם היינו בענייני לידה, נזכיר גם תוגת העקרוּת. עקרת-הבית בלשון פשוטה היא אשה שאינה יכולה להרות, ואת הניגוד תמצאו בכל חדותו בתהילים: "מוֹשִיבִי עֲקֶרֶת הבּיִת אֵּם הבָּנִים שְמֵּחָה הלְלוּ יָּה". רק מאוחר יותר הוצמד הביטוי גם למי שאינה חשוּכת-ילדים ועוסקת במלאכות הבית. ויותר מכך: בלשון חומלת צירפו לכאן את משמעות העיקר, החשוב ביותר, וכך אומר המדרש: "רָחֵּל שֶהָיְתָה עֲקֶרֶת הבּיִת, הִיא הָיְתָה עִקר בֵּּיתוֹ שֶל יעֲקֹב". מאותו עניין כמובן גם כלים מעוקרים בחדר ניתוח – וגם חלב מעוּקר, או חלב עמיד בשמו הידידותי יותר. ועוד בהקשר זה, ישנם לא מעט דיונים הלכתיים העוסקים בשתיית "כוס של עיקרין", משקה שגורם סירוס ועקרות ולכן הוא מוזכר גם כאמצעי מניעה. גם בדיונים אלה מופיעים שני מובני המילה: עיקור ושורש של צמחים.

מן המשמעויות השונות גם הסתעפו השימושים: מה שיסודי ושורשי הוא עיקר המנוגד לטפל וגם עקרוני. אל תחום האמונה הגיעה המילה בשני הקשרים, הראשון הוא כינוי לאלוהים, "ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר", כלומר הוא כופר באלוהים. ההקשר השני הם עקרי התורה והדת. הרמב"ם ניסח את י"ג העיקרים, 13 היסודות של דת ישראל, שכל אחד מהם נפתח בהיגד המוכר "אני מאמין באמונה שלימה". בעקבותיו, כתב ר' יוסף אלבו את "ספר העיקרים" במאה ה-15, "וקראתי שמו ספר העִקרים לפי שהוא חוקר על עקרי הדתות בכלל ובפרט על עקרי הדת האלֹהית". המתעמק בספרים אלה ודומיהם, אפשר שהוא "סיני", כינוי לתלמיד-חכם המצטיין בידע רב, ואפשר שהוא "עוקר הרים", כינוי לאדם חריף ומפולפל. "הרואה את רֵּיש לקיש בבית המדרש כאילו עוקר הרים וטוחנן זה בזה", אומר התלמוד.

מן העברית אנחנו עוקרים רגלינו למחוזות הלועזית, שבה, באופן עקרוני (ברמת העיקרון, בצה"לית), חלים אותם פרינציפים. principle, עיקרון, החל את דרכו ב-princeps וקרובו prince שהוא האיש הראשון, במעלה, המנהיג – ו-principalis הוא הראשון, העיקרי, המקורי, ו-principal הוא מנהל בית הספר שבו למדנו כי: In principio creavit Deus cælum et terram - "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ", וכך חזרנו גם לשורש הדברים, גם לעיקר – וגם לאלוהים.

עיקר שכחתי: בשבוע הבא חג שבועות, ולכן ה"רגע" הבא יהיה בעוד שבועיים. שבת שלום וחג שמח!