שמים, בקשו רחמים על האפיפיור

אברי-גוף שונים עומדים מאחורי ביטויים וצירופי-לשון רבים שעניינם תחושות והרגשות: שברון-לב, תחושות-בטן, מתן גיבוי, מעי חמרמרו – ובאנגלית guts, מעיים, הם כינוי לאומץ-לב. אך טבעי הוא שנעסוק ברֶחֶם שבו מתחילים החיים, ונעשה זאת בדחילו ורחִימו.

הרחם משמש לציון התחילה והראשית: "בְּטֶרֶם אֶצָרְָך בּבֶטֶן יְדעְתִיָך וּבְטֶרֶם תֵּצֵּא מֵּרֶחֶם הִקְדשְתִיָך" אומר אלוהים לנביא ירמיהו, ובכוֹר האדם או הבהמה נקרא פֶטֶר רֶחֶם. אבל, ענייננו אינו באיבר-ההולדה אלא בתחושות ה"נגזרות" ממנו – ואינן ייחודיות בשימוש לנשים – ובראש וראשונה, הרחמים שנגזרו מן הרחם. כך בעברית וכך גם בארמית ובערבית, וגם בלשונות מסופוטמיה, ובכולן המדובר באהבה, חמלה ורחמים. לעתים, משמשת המילה כדי להגדיר מקצוע כמו אחות רחמניה להבדיל ממי שהיא "סתם" זו שנולדה אף היא להוריך. כך גם הצירוף הספרותי אחים רחימאים, אחים אהובים.

בלי מחלה אי-אפשר וזוהי רחֶמֶת, דלקת בדופן הרחם, metritis במינוח הרפואי, שגם לה מקור והתגלגלות מעניינים: לפי האטימולוג קליין, השם נגזר מ-metra ביוונית, רחם, מאותו מקור לשוני שיצר גם את uterus (מילה נוספת לרחם) – והן מהשורש שיצר את hysteria שגם היא רחם בלטינית – ומכאן ההיסטֶריה, שנחשבה עד סוף המאה ה-19 מחלת-נשים שמקורה בהפרעות ברחם! כך סגרנו מעגל של הֶקשרים בין חלקי הגוף לרגשות. קליין אפילו רואה קשר לשוני בין metro של הרחם לבין שורש דומה שיצר את mother (הקֶשר בין אם לרחם ברור) – ומכאן למשל מטרופולין, שבעבר הרחוק היתה עיר יוונית ש"ילדה" ערים נוספות כמושבות, והיום היא עיר ואֵּם. וכך גם בתלמוד, שם מכונה הרחם – אֵּם.

רחמים הם כמובן מתכונותיו העיקריות של הקב"ה, הלא הוא "אל מלא רחמים" בתפילה הידועה, אבל לא רק שם: הרחמן מופיע הרבה פעמים ככינוי לאלוהים, למשל בברכת-המזון. כמו כן, אחת הפניות המקובלות בתפילות השונות היא לברכתו: "רחֵּם על צִיוֹן כִי הִיא בֵּּית חיֵּינוּ". לא ייפלא, מדוע נזקקים לרחמי-שמים ומייחלים לפתיחתו של שער-הרחמים בירושלים; ומדוע הנהגת העולם ראוי שתיעשה במידת הרחמים ולפנים משורת הדין – ועם זאת מדוע "אין רחמים בדין" ויש לפסוק בצדק ובהקפדה על האמת והיושר; ומדוע אמר רבי יהושע בן לוי: "כל שהוא רחמן על אכזרים לסוף נעשה אכזר על רחמנים", וזאת למקרה שייכמרו (= יתחממו, יבשילו; נאמר במקור על פירות!) רחמיכם על מי שאינו ראוי לכך.

את יראת השם אנחנו חולקים עם בני הדתות המונותאיסטיות, ומכאן לקוח גם כינוי האל שאליו מתפללים המוסלמים ואומרים: "בִּסְםִ אללהִ (אל)ּרחְמןִ (אל)ּרחִים", בשם אלוהים הרחמן והרחום. ואם הזכרנו את "הרחמן" שלנו ואת זה של המוסלמים, בל נשכח רחמנא לִצְלן (השם יצילנו, ירחם השם) את זה של הנוצרים או לפחות את ממלאי מקומו, כל אותם אפיפיורים שנקראו Pius – מילה שנגזרה מהלטינית pietatem, רחמים. מכאן המילה האנגלית pity וגם pious, והמילה הצרפתית épiti (האם אתם זוכרים את הזמר Luigi ששר בצרפתית Pitié, pitié, pitié pour le coupable( - וכמובן הפסל המפורסם àPiet של מיכאלנג'לו בבזיליקה של סן-פייטרו בוותיקן. והנה כך חזרנו לאותם פיּוס-ים לדורותיהם שהתגוררו שם. בקשרים המאוד-טעונים בינינו ובינם, לא נראה שהתקיים בהם הכלל "מוֹדֶה וְעֹזֵּב יְרֻחָם".

לכם, רחמנים בני רחמנים, כותב הסופר חיים סבתו: "נוסחים רבים לברכה היו בירושלים, וכל עת ועת נוסח המיוחד לה... אם נתברך בטוב תלין, היה משיב ברחמים רבים תקיץ".