מה לא ברור לך?

בקריאת "רגע" זה יתבררו לכם דברים שלא חשבתם עליהם, ולאחר ברירת המוֹץ מן התבן הם יהיו ברורים לכם מאוד. לא ברור? מייד נברר הכל.

עניינו של השורש ברר, בעברית כמו בשפות אחיות, הוא של טיהור, בְּחִירָה (=בְּרִירָה) והתוצאה של תהליך זה היא שהדברים יוצאים ממנו מטוהרים, מבוֹרָרים וברוּרים. דוד המלך, אשר נשא שירה "בְּיוֹם הִצִיל יְהוָה אֹתוֹ מִכף כָל אֹיְבָיו וּמִכף שָאוּל", אומר "עִם נָבָר תִתָבָר וְעִם עִקֵּש תִתפָל", ויש מפרשים: נָבָר הוא נקי-כפים וישר-לב.

מכאן קיבלנו את בֹּר שהוא חומר חיטוי ואת בֹּרִית שהיא סבון. חומצה בּוֹרית מוכרת גם בתור מי בּור, באנגלית Boric acid, משמשת כחומר חיטוי אנטיספטי, ואבקת בוראקס גם היא משמשת כחומר-ניקוי. את הקשר תמצאו גם בצמחי בּוֹרִית (שם מדעי: Saponaria) אשר מינים רבים שלהם שימשו, וחלקם עדיין משמשים, כמרכיבים בסבונים ובחומרי-חיטוי שונים. משמעות הטוהר והניקיון קרובה לאדם טהור ובר-לבב – וגם לשדות הבּוּר, השטחים החשופים שלא גדל בהם דבר, שממה. וכיוון שאלה שטחים שנמצאים "בחוץ", אפשר מאוד שהתפתחה מכאן המילה בּר שתמצאו בצירופים חיות-בר ופרחֵּי-בר – ומשקיבלה משמעות של חיצוני, נולד הביטוי מלגֵּו ומלּבר (מפנים ומבחוץ). מכאן הביטוי "אין תוכו כבָרוֹ" המעיד על מי שפנימיותו אינה כחיצוניותו, פִיו וליבו אינם שווים. וכדי לסבך עוד יותר, אותה מילה, בָּר, משמשת גם לציון תבואה מנוּקה ממוֹץ לאחר הדיִש, בערבית בֻּרּ. אבותינו יצאו לשבור בר במצרים ו"מלאו אסמינו בר" – והתלמוד אומר: "אי אפשר לבר בלא תבן", אין טוב בלי רע. ואילו הביטוי בּר מִנן – שמוכר לנו יותר בתצורת בר-מינן – פירושו המילולי הוא "מחוץ לנו", לא עלינו!

כל המילים הללו עברו עם השנים תהליך דרוויניסטי של ברֵּירה טבעית – ברור לכם בוודאי שברירה היא משורש ברר – וכפי שמתברר, נותרו רק המילים היפות, ומה שנותר בצד, הפסולת, היא הבְּרָרָה, על-פי השפה הערבית. לא נהייה בררנים מדי, ונאמץ אותה כמו שעשה זקן השומרים אברהם שפירא שמייחסים לו את המשפט "אתם נוער אתם? אתם בררה!" אשר מטעמי לשון נקייה נשמר כך ולא בנוסח המקורי "אתם נוער אתם? אתם חרא!" מן העבר השני, הביטוי הנשכח בְּרוּרִים לציון אלה שנבחרו מבין האחרים: "כָל אֵּלֶה בְנֵּי אָשֵּר רָאשֵּי בֵּית הָאָבוֹת בְּרוּרִים גִּבוֹרֵּי חֲיָלִים רָאשֵּי הנְשִיאִים".

אבל, ולא בדלֵּית ברירה, מן הראוי לנסות, כנראה בלי הצלחה, לשרש שיבוש מקובל: ברירת-מחדל של מערכת (מחשב, למשל) איננה הפעולה שנוקטים במקום התגובה הראשונה, אלא היא-היא הפעולה הראשונה שמתרחשת בהיעדר כל פעולה (=מחדל) של המשתמש. ברירת-המחדל היא הראשונה בתור – ולא השנייה במעלה!

ואחרי שאמרנו את מה שטעון בירור לגבי השפה העברית, ברור כשמש שלא נצא ידי חובה בלי שנתייחס לשפות אחרות, certainly עניין מעניין מאוד – כאשר לשונות העולם נטלו מ-certare בלטינית שעניינה משהו החלטי, בטוח ופסקני. בהזדמנות אחרת צויין כאן שהמשפט הרומי לקח מפה את המשפט pater incertus, mater certa, האב אינו ברור אבל תמיד ידועה זהות האם (ולכן, כמו בדת היהודית, היא הקובעת את סטטוס התינוק ואצלנו את דתו). מכאן גם המסמך, סֶרטיפיקט, ואפילו המילה קונצרט – שכן בראשית הדברים, הנגינה נתפסה כעימות בין הסולן והתזמורת, והפועל הלטיני הוא לעניין זה הוא concertare, להתמודד, להתחרות.

וכדי שלא נוזמן לבֵּירור וניזקק לבורר שיכריע בינינו, נחתום במשפט "והכל שריר ובריר וקיים" שכותבים בסופם של שטרות וכתוּבות, שהוא נוסחה לחיזוק משפטי לכָתוב בשטר על ידי כותבו.