הרשל'ה וצביקה הולכים לדואר

"חית השדה, דקה, מלאת חן, דקת הרגלים, לה עינים שחורות גדולות, קרנים עגולות" – נכתב בערך צבי במילון בן-יהודה, ועם כל-כך הרבה תכונות טובות אי-אפשר שלא נקדיש לו "רגע", וכאיילה שלוחה נִרעה בשדה המילים.

צְבָאִים היו תמיד בארץ ולא נכחדו על אף שהם בין הבהמות הכשרות למאכל, ואפילו היום תמצאו אותם בעמק הצבאים שבין השכונות המיושבות של ירושלים. הם מוזכרים תמיד לטובה בגלל תכונותיהם: "ועֲשָהאֵּל קל בְּרגְלָיו כְאחד הצְבָיִם אֲשֶר בּשָדֶה" מדמה המקרא את עשהאל בן-צרויה ועושה שימוש במהירותו של הצבי, שהביאה גם את דואר ישראל לשלבו בסמליל שלו לפני שידע שהדואר האלקטרוני יכריע אותו. גם אנשים נמשלו לצבי: "דוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאיָלִים" אומרת חולת האהבה בשיר השירים, והמאהב נעזר שם בדימויים של בני אותה משפחה: "שְנֵּי שָדיְִך כִשְנֵּי עֳפָרִים תְאוֹמֵּי צְבִיָה הָרוֹעִים בּשוֹשנִים".

הצבי נקרא בצורה דומה גם בלשונות האיזור כמו ערבית – ובארמית הוא טבְיָא, ואת הנקבה תוכלו למצוא בכנסיית פטרוס הקדוש באבו-כביר, שם קִברה של טָבִיתָא שעליה מסופר בברית החדשה: "וְתלְמִידָה בְּיָפוֹ וּשְמָּה טָבִיתָא תרְגוּמוֹ צְבִיָה... ותֶחֱלֶה ותָמֹת... ויוֹצֵּא פֶטְרוֹס אֶת־כֻלָם החוּצָה ויִכְרע על־ּבִרְכָיו ויִתְפלֵּל ויִפֶן אֶל־גְוִיָתָה ויאֹמֶר טָבִיתָא קוּמִי ותִפְתח אֶת־עֵּינֶיהָ ותֵּרֶא אֶת־פֶטְרוֹס ותִתְעוֹדָד". אל תטעו ותבלבלו זאת עם הנס שעשה מורהו ישו בילדה שחלתה במחלה קשה ומתה, באומרו לה "טליתא, קומי!" )טְלִיתָא בארמית-סורית: ילדה קטנה) ומכאן בית היתומות "טליתא קומי" שהוקם במאה ה-19 ברח' המלך ג'ורג' במרכז ירושלים, וקיר אחד שלו עדיין עומד שם, כאן בתמונה.

האם החיבה הזו גרמה לריבוי השמות הקשורים לצבי ולקרוביו? בארה"ב היו שנים שבהן היתה עדנה לשם הפרטי Tabitha. השמות צבי, עופר ואיָל, בזכר ובנקבה, שכיחים ומוכרים לנו היטב, אבל לא רק הם: מן הלועזית Hirsch, צבי, קיבלנו את הירשנזון, הברון הירש וכמובן הרש'לה מאוסטרופולי. וגם חלקן של הנשים לא נגרע: הינדה היא איילה, צבייה, ושם המשפחה גינדין הוא הצורה הרוסית של הגיית המילה הינדין, הבן של הינדה.

תודו, שקשה לבטא בצורה קולעת יותר את רגשותיה של כל אם (וגם אב), מן הפתגם הערבי היפה "כֻל קִירְד בעין אִמוֹ עָ'זָאל" - כל קוף בעיני אִמו צבי. עָ'זָאל בערבית מביאה אותנו ישירות לשם המדעי של הצבי שהגיע ללשונות אירופה במילה gazelle (צבי הנֶגֶב למשל נקרא Gazella dorcas). מסוק צרפתי בשם Gazelle היה בשימוש חיל האוויר הסורי בעת מלחמת שלום הגליל, ונציג נאמן שלו נמצא במוזיאון חיל האוויר בחצרים. הלטינית תרמה לעניין את המילה cervus, צבי (וממנה ciervo בספרדית ו-cerb ברומנית), קרובה של keraos היוונית הלקוחה מן השורש שיצר גם את horn, קרן, ואפשר להבין זאת כשמביטים בצבי. מאותו שורש גם Hirsch שהוזכר כאן.

נותר לברר מהו הקשר בין החיה המהירה – לארץ הצבי, מכינויי ארץ-ישראל, ולפסוק מקינת דוד "הצְבִי יִשְרָאֵּל על בָּמוֹתֶיָך חָלָל אֵּיְך נָפְלוּ גִּבוֹרִים". אמנם, היו מחז"ל שהמשילו את ארץ ישראל לבעל- החיים, על שום מעלותיו: "מה צבי זה קל מכל החיות אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה". אבל, הבלשנים ניגשים לצבי מכיוון אחר, ומסתמכים על לשונות האיזור וגם על פסוקים שמהם ניתן ללמוד שצבי פירושו יופי, תפארת וגם רצון ותשוקה. מכאן הם מסיקים שארץ הצבי היא הארץ שחושקים בה מאוד, ארץ חמדה, הארץ בעלת התפארת הרבה ביותר. מאותו שורש צבה גם המילה צִבְיֹון, שהמובן המקורי שלה היה רצון, תשוקה, תענוג.

מובטח לכם שאם הגעתם בקריאה עד כאן, לא הנחתם את מעותיכם על קרן הצבי. מהיכן ניב-הלשון התלמודי? אומר מילון בן-יהודה: "אפשר שביטוי זה נולד בתוך מָשָל ממשלי החיות שסוּפר בו על הצבי כי רץ ולקח איתו ממעות חברו. ואף ייתכן שאין קרן זו מקרני הצבי ממש, אלא קרן המעות של הצבי, כלשון קרן ופירות, שהיא מילה אחרת, שעיקר הוראתה ערֵּימה".