רגע של טריוויה מסע שבועי בעקבות מילים, שורשים וגלגולים אודות
גיליון 448 · 15.11.2022 · יאיר פלדמן

השירה, בית-חריזה למילים

קניתי!

"יש קונה עולמו בשעה אחת" ואילו אנחנו נסתפק בעמוד אחד, בידיעה שהעיסוק במילים מקְנֶה הנאה אבל גם מְמכֵּר. קנייה ומכירה עומדות הפעם על הפרק, קנייה תמורת כסף, וגם קניית דעת.

המילון מפנה להתפתחות המובן של השורש קנה, החל בנטילת בעלות ועד לקנייה בכסף ממש – בדומה להתפתחות שחלה במובן של השורש לקח, מן הלקיחה לקנייה. חוקר המילים ארנסט קליין מצביע על התפתחות זו על-פני זמן: בתנ"ך, נדיר השימוש בפועל לָקח במובן של קָנָה – אבל בהמשך, בתקופת המשנה והתלמוד, הוא שכיח מאוד. והנה, שני המובנים מתאחדים בקונים שהם גם לקוחות (ובלבד ששילמו תמורת הקנייה ולא לקחו במשיכה). גם בריאה ויצירה יש בקנייה: "ּבָרוְּך אבְרָם לְאֵּל עֶלְיוֹן קֹנֵּה שָמיִם וָאָרֶץ" בירך מלְכִי צֶדֶק את אברם, ורש"י מפרש: "על ידי עשייתן קְנאן להיות שלו". הקונה עושה את המוצר שנקנָה לקניינו, ובמקרה המיוחד של קניית בָּקָר והמקום שמילא בעולם העתיק, מהקנייה קיבלנו את המִקְנֶה. בהזדמנות אחרת דובר כאן על כך שמן המילה caput, ראש, נגזרו גם capital במובן של הון, וגם cattle, בקר. הדמיון בין הביטויים ממש קנה את ליבנו.

קנייה ומכירה הן מאבני-היסוד של הקיום האנושי והעסיקו לא מעט את המחוקקים. המשפט הרומי היה מאוד פרקטי ביחסו לנושא: caveat emptor נקבע בו קטגורית - ייזהר הקונה, ורק הוא. אלא שמאז השתנתה הגישה מן הקצה והמוכֵּר חייב לגלות לקונה על פגם בממכר, שהוא יודע עליו. ה-caveat, ייזהר, בתצורה של פועל, היה לשם עצם, וממנו caveats ברבים, הערות-אזהרה מפני עשיית טעות. emptor הוא הקונה, ומקורו בלטינית emere, לקחת (גם כאן המעבר מלקיחה לקנייה!). באנגלית מודרנית, I'll take it כמוהו כ- I'll buy it. הקנייה משורש emere יצרה גם pre-emption, קנייה מוקדמת שמקובלת בענפים שונים, ומקנה זכות קדימה או עדיפות לקונה, למשל בקבלת מחיר טוב יותר, מכיוון שהתחייב לפני אחרים. exemption הוא שחרור או מתן פטור; redemption הוא החזר או פדיון, ו-example, דוגמה, היא לקיחה מן השלם.

איור מתוך גיליון 448

לטנגו נחוצים שניים, ומול כל קונה חייב להיות מוכר. המכירה מתחילה דווקא בהקשר צורם מעט: בארמית, מְכר פירושו נָשא (אשה) ומילולית, נקנתה כאשה. המשנה אומרת: "האשה נקנית בשלש דרכים" והפרשנים יָגעו הרבה יגיעות להסביר שאשה אינה רכוש שניתן לקנות אותו, אלא שהקניין (שסימנו הטבעת שבה היא מקודשת) הוא הזכייה בדבר מסויים על ידי התאמצות ועשיית מעשה. את כבוד הנשים הציל אוהבן הגדול שלמה המלך, ששורר בספר משלי "אֵּשֶת חיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְנִינִים מִכְרָּה", המחיר שאדם משלם למחיר תמורת מה שהוא קונה.

מן העסקה הפשוטה של העברת בעלות תמורת כסף, התפתח השורש גם למכירה שאולי אין כסף מאחוריה אבל אינטרסים בוודאי יש: "כִי נִמְכרְנוּ אֲנִי וְעמִי לְהשְמִיד להֲרוֹג וּלְאבֵּּד" מספרת אסתר המלכה לאחשוורוש על מזימת המן ברב-מכר "מגילת אסתר", שבקלות אפשר להתמכר לסיפור העסיסי המסופר בו, שקנה לו אחיזה בלבבות ובאתוס הלאומי.

את המכירה לקחו חלק מלשונות אירופה מ-vendere בלטינית, למכור. מכאן venal, מָכִיר, מה שניתן למכירה ובלטינית הוא venus (אין קשר לאֵּלה); מכאן vendre, למכור בצרפתית; מכאן vending machine, מכונת-מכירה; וגם vendor, מוֹכֵּר ו-vendee שהוא הקונה בלשון משפטית, זה שמכרו לו. והקשר בין קונה ללקוח: to sell מקורו ב-sellan באנגלית עתיקה שפירושו לתת, להציע, ורק סביב שנת אלף קיבל את המובן של לעשות את כל אלה – אבל תמורת כסף, ובקיצור למכור.

קונים?