משושן הבירה ל- Marble Arch

אילו נתבקשנו לבנות גשר בין לונדון לחברון, עם הסתעפויות לטורקיה ולפרס – היינו בונים אותו משיש לבן, ומייד תבינו מדוע.

שיש היא אבן גיר לבנה שאת תוצריה תמצאו בכל מקום, מחצרות מלכים ועד בתי קברות. במקרא, היא מוזכרת רק פעם אחת: "וּכְכָל כֹחִי הֲכִינוֹתִי לְבֵּית אֱלֹהי הזָהָב לזָהָב וְהכֶסֶף לכֶסֶף וְהנְחֹשֶת לנְחֹשֶת הבּרְזֶל לּברְזֶל וְהָעֵּצִים לָעֵּצִים אבְנֵּי שֹהם וּמִלוּאִים אבְנֵּי פוְּך וְרִקְמָה וְכֹל אֶבֶן יְקָרָה וְאבְנֵּי שיִש לָרֹב" כך מתאר דוד המלך את בניית בית המקדש. אבל, במקורות המאוחרים יותר, בעיקר בתיאורי בית המקדש וציודו, האזכורים רבים יותר. למילה שיש יש מקבילות דומות בכל לשונות האזור. צורה משנית שלה היא שֵּש (כמו הספרה), ואותה כבר נמצא במגילת אסתר, שם מדובר על "חוּר כרְפס וּתְכֵּלֶת אָחוּז בְּחבְלֵּי בוּץ וְארְגָמָן על גְלִילֵּי כֶסֶף וְעמוּדֵּי שֵּש מִטוֹת זָהָב וָכֶסֶף על רִצְפת בּהט וָשֵּש וְדר וְסֹחָרֶת". שלמה המלך, בונה המקדש הראשון, הלך עם האבן כדי לשים בפי המאוהבת את הדימוי של אהובּה, דודה ורֵּעה: "שוֹקָיו עמוּדֵּי שֵּש מְיסָֻדִים על אדְנֵּי פָז מרְאֵּהוּ כלְבָנוֹן בָּחוּר כָאֲרָזִים". שש, מספר לנו המילון, הוא גם אריג לבן ומשובח, וכנראה "עיקר הוראת המילה היא לבן, ואותה מילה היא איפוא בעצם שש במשמעות בד לבן".

ה"וורידים" העוברים בשיש ויוצרים את המראה המיוחד לא נשארו רק באבן, ועברו לעולמות-תוכן אחרים. כך תמצאו את הברווז המשוּייש (שיש לו "דוגמה" של משטח-שיש) וגם את הדג הנקרא חשמלן משוייש, וגם "עוגת-שיש", ולהבדיל בשר אנטרקוט משוייש שרצועות השומן "משיישות" אותו. ובנוסף, פרט לשימושים הרבים של השיש – מפסלי-מופת ושערי-ניצחון ועד מצבות - החומר הפך למושג בפני עצמו, ואפשר לבקש ממישהו להניח את הכוסות על השיש, גם אם הוא עשוי מתכת או עץ. ואילו השיש הטבעי נקרא על פי מוצאו, משיש קרארָה (באיטליה) ועד שיש חברון.

אין מה להתמרמר על כך שבלטינית, ובעקבותיה מלים דומות בלשונות רבות, שיש נקרא marmor, כנראה משורש לשוני מוקדם יותר שעניינו משהו שמאיר, זוהֵּר. מתבקש, שמכאן שם המשפחה מרְמוֹרֶק, ועל שם הרופא אלכנסדר מרמורק, עוזרו של הרצל וחוקר בעל-שם בזכות עצמו, נקראו כפר מרמורק וגם רחוב. זה גם המקור לשם המשפחה מרמלשטיין (אבן-שיש) שאף עוּברת לשיש. בגרמנית של היום, שיש הוא Marmor אבל בגרמנית עתיקה Marmul, ומכאן שם המשפחה. את עקבות הזוהר תמצאו גם בשם הר-הקרח Marmolada, (אין קשר למרמֶלדה!) אחת הפסגות הגבוהות של הרי הדולומיטים. שיש תמצאו גם בשמה של האונייה "נאווי מרמרה" שהשתתפה במשט המפורסם לעזה - וגם בים מרְמָרָה, ים השיש, הנמצא בטורקיה בין מצר הבוספורוס למצר הדרדנלים, על שם מחצבות השיש הרבות הקיימות במספר איים בים. באנגלית, ה-marmor היה ל-marble, ומכאן Marble Arch בקצהו של אוקספורד סטריט בלונדון. marble שונה מעט מן המקור הלטיני כי נגזר מן הצרפתית המוקדמת marbre. באנגלית, marbles הן ג'ּולים, או גוּלוֹת בעברית תקנית, Murmeln בגרמנית; הראשונות היו עשויות שיש מלוטש, לאחר מכן יּוצרו מחרס והיום מזכוכית. ובחזרה אלינו, אומרת הגמרא: "מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה [מימיו]. במאי בנייה? אמר רבה: באבני שישא ומרמרא".