רימונים בגבינת פרמיג'אנו

מתכונים שבהם משתתפים רימונים וגבינת פרמיג'אנו נדירים כנראה (אם ישנם בכלל!) אבל המילים יכולות לגשר גם על שני אלה, והחוט המקשר לא במהרה יינתק ומייד יתבהר.

את עץ הרימון ופריו מיותר להציג, תושב וותיק בארץ ומשבעת המינים שבהם התברכה. מבנהו המיוחד, גם צורתו החיצונית וגם הגרגרים הרבים שהוא מכיל, משכו אליו את הדרשנים והפיטנים. "רבי מאיר, רימון מצא. תוכו אכל קליפתו זרק" נאמר בגמרא למסכת חגיגה, והביטוי נשמר לאלה היודעים להפיק את הטוב והחיובי מן הדבר השלילי. וכמובן, לא פסחו על הגרגרים הרבים כדימוי למצוות: "אפילו ריקנים שֶבָּךְ מלאים מצוות כרימון".

צורתו של הרימון גם היא נתנה השראה ליוצרים: בהוראות להכנת האֵּפוד לכהן הגדול, נאמר שיהיו עליו "פעֲמֹן זָהָב וְרִמוֹן פעֲמֹן זָהָב וְרִמוֹן על שוּלֵּי המְעִיל סָבִיב". רמז תוכלו לראות ב"רימונים" המפוארים המותקנים בראש שני עמודי "עץ חיים" שבספרי תורה, כאן מימין. מעניין ששיבוש לשוני הביא, בלועזית, ליצירת המונח Roman balance כמו אלה הנראים בצילום. לכאורה, המדובר במאזני-שקילה רומיים, אבל ממש אין להם קשר לאימפריה העתיקה – אלא דווקא לשיבוש של המילה הערבית רֻמאנה, רימונים, מפני שהמשקולת שנקבעה בצד אחד של מוט השקילה היתה בצורת הפרי!

הזכרנו את שבעת המינים, אבל דווקא שמות מקומות משוייכים לעתים בטעות לרימון: ליד מצפה רמון ממש אין הרבה עצי רימון, ועל אף שניסו לזהות את מיקומו של אזור מכתש רמון עם רִמון פָרֶץ המקראית, השם הנכון הוא רָמוֹן מפני שהוא רָם מכל רכסי הנגב. בין המזהים, שלמה לעווינזאהן אשר ב-1819 פרסם בווינה ספר על שמות של יישובים בארץ, ואי אפשר שלא להביא כאן את שמו המלא: "מחקרי ארץ: ספר מדבר על הארצות והימים הרים וגבעות ונחלי מים יערים ומדברות ערים וכפרים, אשר יזכרו בספרי הקודש, גם על התחניות אשר חנו בני ישראל במדבר".

בלועזית צירפו תפוח לגרעינים ויצרו Granatapfel בגרמנית, pomegranate באנגלית, וכדומה. הצירוף הוא מן הלטינית pomus, תפוח + granatus, מגוּרען, אשר קרוב מילולית גם ל-grain, למשל גרגר חיטה, וגם לשם התואר גרנוּלארי, מגורען, שבו משתמשים למשל בתיאור של איכות תמונה, או תצורה של חומרים שונים. מכאן גם הגרנוֹלה שאנחנו אוכלים, והשם Granola היה במשך שנים שם מסחרי רשום לדגני ארוחת בוקר של החברה הנודעת Kellogg. וכמובן, רימון-היד המשמש להרס ולהרג, קיבל את שמו – ולא רק בעברית – מן הדמיון לצורה החיצונית, ול"גרעינים" הקטלניים המצויים בו. החיילים הרגלים הראשונים שקיבלו במחצית המאה ה-17 רימוני-יד לשימושם הם לכן Grenadiers, רמָנִים בעברית, ונציגם נראה כאן בתמונה (הוא מתקופה מאוחרת יותר; יחידות המְשמרוֹת את השם גרנדירים קיימות עד היום).

אטימולוגיה עממית קושרת את הרימון כאילו הוא פרי גרנדה, העיר הספרדית – אבל ככל הנראה מקור השם הוא בערבית, שבה גרנטה (או קרנטה) היא גבעת הזָרים. יהודי המקום בעת ייסודה ישבו במקום שנקרא גרנטה אל-יהוד. וגם ל-Grenada שליד ונצואלה אין קשר לרימונים אלא דווקא לאגוז מוסקט שהיא מייצרת חמישית מהתפוקה העולמית שלו.

לקינוח, כמנהג האירופים, אנחנו עוברים לגבינה, וזו הידועה ב"גרעיניותה" מוּכרת לנו בשמות המסחריים "פרְמִיג'אנוֹ רֶג'אנוֹ" וגם "גְראנָה פדאנוֹ" – בקיצור formaggio) grana(, או פשוט: גראנה. האיטלקי יוסיף אותה לפסטה, ואם ירצה יקנח במשקה granita האופייני לסיציליה, דומה ל"ברד" שלנו, הגרעיני, ואולי גם בפרי הפסיפלורה שנקרא במקומות שונים, קל להבין מדוע - granadilla.

אלא שהפעם הבאה, אחרי שהמצברים ייטענו דיים, תהיה אי"ה רק בימים הראשונים של נובמבר