תוספת-יוקר למרכז-הכובד

מה יקר לנו יותר מן הכבוד, מה עוד שיוֹקרה וכיבודים הולכים ביחד גם מבחינה לשונית? ממש לא עולה לנו ביוקר לדון בכך בכובד-ראש.

הצירוף המקובל לפתיחת מכתבים "חבר יקר, חבר נכבד" אינו מקרי, מפני שיוקר וכבוד הן מילים נרדפות, ומה שמכובד הוא בעצם יקר לליבנו. בלשון-האחות ערבית הקִרבה הזו ממש בולטת: וקר פירושו היה כבד, ואילו וקר (תוספת של דגש לאות ק') פירושו הוא כיּבֵּד. אין להתפלא על כך שהכובד והיוקר סמוכים זה לזה בביטויים שונים. נתכבד ונראה זאת במקורות: מאחשוורוש במגילת אסתר ”בְּהרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶר כְבוֹד מלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִפְאֶרֶת גְדוּלָתוֹ" וגם "הָאִיש אֲשֶר המֶלְֶך חָפֵּץ בִּיקָרוֹ" וכמובן "וְכָל הנָשִים יִתְנוּ יְקָר לְבעְלֵּיהֶן לְמִגָדוֹל וְעד קָטָן" – ועד הקוראן (בתרגום פרופ' רובין) האומר: "מדוע לא תחלקו כבוד ויקר לאללה?"

לכן, במילון תמצאו בכפיפה אחת את שתי המשמעויות של השורש כבד: זו הקשורה למשקל והאחרת הקשורה בכבוד. בנפרד מהן, אבל כנראה גם מן המשמעות של מתן כבוד לבית, הביטוי לכבד את הבית, כלומר לנקות אותו.

"כבד" אומרים היום על עשיר שיש לו כסף רב – אבל גם על אברם אבינו כבר נאמר בספר בראשית "וְאבְרָם כָבֵּד מְאֹד בּמִקְנֶה בּכֶסֶף וּבזָהָב". ואם תחפשו זהות של ממש בין כובד ליוקר תמצאו אותה בסיפור המלחמה בעמלק שם נאמר "וִידֵּי מֹשֶה כְבֵּדִים ויִקְחוּ אֶבֶן ויָשִימוּ תחְתָיו ויֵּשֶב עָלֶיהָ". אומר רש"י: "וידי משה כבדים... נתייקרו ידיו". והמכילתא, מדרש ההלכה לספר שמות, אומרת: "יקרו ידיו של משה באותה שעה, כאדם שתלויין לו כדין של מים". ועוד הוכחה לזהות בין המשמעויות, כולל החלפת מילה אחת בשנייה: בתפילת "עלינו לְשבֵּּח" נאמר "וּמוֹשב יְקָרוֹ בּשָמיִם מִמעל", והנה מתברר כי בחלק מנוסחות התפילה כתוב "וכיסא כבודו" במקום "ומושב יקרו".

גם בלשון היומיום שתי המילים משמשות במובנים דומים: האדם המכובד והנכבד (מלשון כבד) זוכה לכיבודים רבים, מה שלא מכביד עליו לשבת עם יקירי העיר כי המעמד הזה מקנה לו הוקרה ויּוקרה. ובכמה סרטים כבר שמענו את הנוסח הזה מטקס החתונה: "לאהוב, לכבד ולהוקיר בחולי ובבריאות, בזמנים טובים ורעים עד שהמוות יפריד ביניכם"?

בלועזית לענפיה השונים, היוקר והמשקל מתחברים לעתים, ולעתים כלל לא, אבל גם אז יש הסתעפויות לשוניות מעניינות.

expensive באנגלית, יקר, וכמוה גם expenses, הוצאות כספיות, קשורות למשקל כפי שכבר צויין כאן בהזדמנות אחרת: הכל מתחיל בפועל הלטיני pendere, לתלות – וממנו לקשר שיש בין שקילה (בתלייה) לתשלום ולהוצאה, בדיוק כמו הקשר בעברית בין משקל לשקל, ובין יחידת-המשקל ליּבְרה למטבע לירה, כולם מונחים "טבין ותקילין", טובים ושקולים. מה שהיה הוצאה (כבדה, כזו שנשקלה) היה למילה שהוראתה יקר.

המטוטלת הלשונית, pendulum מאותו שורש, לוקחת אותנו ל-carus הלטינית, יקר, שבה כבר אין זכר לכבדות. היא היתה ל-cherish באנגלית (מטקס החתונה, מן הצמד honor and cherish), caro בספרדית ו-cher בצרפתית כמו בביטוי mon cher ami, חברי היקר. חוקרי הלשון לוקחים אותנו לשורשיה של המילה שממנה נוצרו גם carus הלטינית וגם charity האנגלית – ומספרים לנו שאותו שורש יצר גם את kama ההודית, תשוקה, המוכרת מתוך "קאמה סוטרה". ואם אנחנו כבר בתחום זה, נזכיר כי השורש הלשוני ka שתחילתו באהבה ותשוקה – יצר גם את המילה האנגלית whore, פרוּצה וגם מנאפת, וגם למידע יקר זה יש משקל כלשהו.