יוסף מתרגל יוגה וג'וינט

מה כבר נוכל להוסיף, אחרי שכל חכמי-המילים אמרו את דברם ולא יספו? למסע-המילים של ה"רגע" נוסף הפעם השורש יסף שמשמעותו ברורה: משהו שמצטרף, מתחבר – והוא מתייחס ודומה בצליל לשורש אסף שממנו מילים קרובות-מובן כמו אסיפה, אסיף ומאסף, שעניינן צירוף והוספה.

"ותִקְרָא אֶת שְמוֹ יוֹסֵּף לֵּאמֹר יֹסֵּף ה' לִי בֵּּן אחֵּר" מספר לנו ספר בראשית על רחל אשת יעקב, אשר לאחר שנים רבות של עקרות קיוותה לבן נוסף, ואכן נולד בנימין. טבעם של דברים שמצטרפים ונוספים לדבר העיקרי שהם מקבלים שם ייחודי, בבחינת התוספות שאחרי המנה העיקרית. כך תמצאו את תפילת מוּסף לאחר תפילת שחרית, שנאמרת לזכר הקורבנות בבית המקדש "תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן". בקפיצה של אלפי שנים תגיעו למוספי סוף השבוע שמצורפים לעיתון העיקרי; מעולם-תוכן אחר לגמרי לקוח התוספתן, appendix, אפנדיציט בלשון השגורה, שהוא קיצור של Vermiform Appendix או "תוספת דמוית תולעת". וממנו שוב בקפיצה ארוכה אל עולם הכלכלה ואל הייסוף (או תיסוף), גידול בערכו של מטבע אחד לעומת אחר, הוֹפְכי לפיחות. רשימה חלקית זו חותמים "בעלי התוספות" שהם תלמידי חכמים שפעלו באירופה (רבים מהם עלו לארץ!) במאות 12-13, וחיברו פירושים לתלמוד ולפירוש רש"י. במהדורות רבות של התלמוד, פירושיהם מופיעים לצד הטקסט הראשי, ובצידו האחר פירוש רש"י.

יכולנו להוסיף עוד כהנה וכהנה, אך ראוי שננהג בקוראים (ובכותב) מנהג זהירות לפי הגמרא "תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין חכמה נִתוֹסֶפֶת בהם... ועמי הארץ כל זמן שמזקינין טפשות נתוספת בהן". לכן, לעברית נוסיף כאן את הלועזית שלוקחת אותנו הישר ל-join האנגלית, לצרף, להוסיף, ומילים דומות לה כמו joindre בצרפתית ו-giungere באיטלקית – כולן מן הלטינית jungere. מכאן היתה הדרך פתוחה לשורה ארוכה של מילים שכולן מתחום הצירוף וההוספה: junction היא צומת שבה מצטרפות הדרכים, וכמוה גם צירוף-המקרים קוֹנְיּונְקְטוּרָה (ובבקשה לא להשמיט, כמקובל, את הנו"ן האמצעית ולשבש לקוניוקטורה!) joint הוא מיפרק בגוף וגם חיבור כמו בביטוי joint venture . דווקא לגבי מקורה של המילה בהוראה של מנת-סם המילונים אינם מספקים הסבר אחד, ואולי הוא שאת הסם עישנו בצוותא, בהיאספות של אנשים. אסיפה או קבוצה היא חוּנְטָה – במקור, המילה יועדה לאסיפה מחוקקת, מועצה - והספרדית junta היא מהלטינית juncta.

חוקרי המילים קושרים את המילה join לשורש לשוני מוקדם יותר שמשמעותו דומה, לאחֵּד – אבל גם במשמעות לרסן, ומכאן המילה yoke באנגלית ודומותיה בלשונות אחרות, העוֹל ששמים על צוואר הבהמות. קרוב גיאוגרפית ומילולית הוא ה- jugular vein, וריד הצוואר, ולהבדיל to jugulate, לשסֵּף את הצוואר. אם תחפשו את המקור לעול-הנישואים אולי תמצאו אותו במילה זוּג שקשורה מילולית (ועניינית...) לעול, ולמילה הערבית ז'וז, בּעל, נשוי. המילה העברית זוג היא קרובה לשונית של zygotos, מחוּבר ביוונית, ומכאן הזיגוטה שנוצרת בתהליך ההפרייה ותמצאו אותה בצירופים כמו מונוזיגוטים והטרוזיגוטים. ואם תלכו הכי רחוק, תגיעו ליוגָה: היות שהמילים הללו באות ממקור לשוני הודו-אירופי מוקדם, הן התגלגלו גם לשפת סנסקריט. יוגה, שמזכירה מאוד את המילה yoke שצוינה כאן והיא אכן קרובה מילולית שלה, פירושה המילולי איחוד, צירוף, ריסון (ביחד, כמו עול), והכוונה היא לאיחוד בין התודעה והנשמה על-ידי תרגול.

נעצור כאן כדי לא להיות בבחינת "כל המוסיף גורע", בתקווה שלדברים היה מבחינתכם ערך מוסף.