מנה אחת אפים

אל נא באפכם, אבל על אפכם ועל חמתכם ב"רגע" הזה נתחב את חוטמנו – לאף.

אף – ומילים דומות אף (גם; משמעות שנייה למילה!) בלשונות האיזור, קרובה למילה הארמית אנף, שאותה אנחנו מכירים בצורת הריבוי אנְפִין כמו בביטוי זעֵּיר-אנפין. מה שמביא אותנו למשמעות הכפולה אף/פָנים שחולקות המילים, ולעובדה שלשתיהן יש צורת ריבוי (פָנִים, אפיִם, אנְפִין) שמתארת בעצם איבר בודד: "ויִשְתחוּ אפיִם אָרְצָה" פירושו שהשתטח על פניו.

האף בולט ומרכזי כל-כך בפנינו, עד שנקשרו לו ביטויים רבים המתארים אנשים ותכונות: אל תחשבו חלילה שאנחנו מובילים אתכם באף כדי להציג בפניכם ביטויים אלה; רק רצינו בטובתו של מי שלא הוציא את האף החוצה בתקופה האחרונה. אולי מסיבה זו, אף הוא גם כעס וחרון, ומכאן חרון-אפו של מי שהוא קצר-אפיים בניגוד לאֶרך-אפיים. הגאוותן הוא גבה-אף והמדוכדך "הולך עם האף באדמה", התנהגות שעלולה לצאת לאחרים מהאף. ביטויי-אף אינם מיוחדים רק לעברית, וכשמישהו נדרש לשלם הרבה יותר מדי במסעדה ייאמר עליו שהוא paid through the nose. בדברים שאומר יעקב אבינו על בניו לפני מותו הוא גומר חשבון עם שמעון ולוי "כִי בְאפָם הָרְגוּ אִיש". הביטוי הזה לא נעלם מעיניהם של הפרשנים שהיקשו איך הורגים אדם באף? על כך השיב אחד מהם: "לעיתים עלולים 'להרוג' אדם לאו דוקא בדיבור של לשון הרע, אלא אפילו בעיקום אף".

השורש אנף שהוזכר כאן קשור גם לאף המרחרח וגם לאף החרון – ומכאן הפועל התאנף, התקצף, בא לידי רוגז וכעס. והתלמוד אומר על העוף הנקרא אֲנָפָה: "אמר רב יהודה: החסידה זו דיה לבנה. למה נקרא שמה חסידה? שעושה חסידות עם חברותיה. האנפה זו דיה רגזנית. למה נקרא שמה אנפה? שמנאפת [מתקוטטת] עם חברותיה", ואחרים אומרים שהשם ניתן אולי על שום האף (המקור) הארוך שלה, כשם שקראו לעוף אחר חרטומן.

החוטם מרחרח ("יש לו אף לעסקים טובים"), וגם באנגלית תמצאו זהות בין אף לריח, אבל לעתים, אויה, האף זב נזלת. את שמה היא קיבלה מאליעזר בן-יהודה (שבוודאי הכיר את המילה nasal, השייך לאף, וכדרכו חידש מילים עבריות דומות ללועזית), וכך הוא כותב בהציגו את החידוש שהחליף את המילה נזילה: "שלפי דעתנו טוב היה לתת להשם הזה צורה אחרת מעט, והיא צורת כל שמות המחלות בלשון עברית, כפי אשר התברר לנו, והוא משקל פעֶלֶת, שחפת, צרעת, וכו', וכן גם פה נזֶלֶת, והיתה אז המלה מיוחדת לשם מחלה, מה שאין כן נזילה, שהיא שם הפעולה בכלל".

nasal שהוזכרה כאן קרובה ל-nasus הלטינית, ומאותו מקור nose האנגלית, nez בצרפתית ו-Nase בגרמנית. אף על פי (האף אכן ממוקם מעל הפה, אבל כמובן אין קשר וזהו אף במובן גם!) שטבעי שיהיה כך, נציין בכל זאת שגם nostril, נחיר, וגם nozzle, זרבובית של כלי – אף הן מכאן. schnozz באנגלית הוא אף, ובסלנג בדרך כלל כזה שהוא גדול במידה חריגה, כנראה ממילה דומה ביידיש, קרובה ל-Schnauze, בגרמנית אף, חרטום, snout באנגלית. ממנה גם שמו של הכלב שְנָאוּצֶר ממשפחת הפינצֶ'רים.

ופסקה אחרונה לקינוח (האף): בל נשכח חלילה את הקרנף עדין-המראה וקל-התנועה! את שמו העברי הוא קיבל כמובן מצירוף של קרן+אף, אבל באנגלית הוא קרוי rhinoceros, ומאחוריו דווקא היוונית rhino, אף + keras, קֶרֶן. יופיו המילולי של הקרנף אינו שמור רק לספארי, ולכן ניתוח-אף אנושי נקרא rhinoplasty. כמובן, לא מחליפים את המקור באף מפלסטיק, והשורש הוא plassein, ביוונית לעצֵּב, אשר גם plastic נגזר ממנה וגם פלסטלינה שהיא כחומר ביד המעצב.