הנחש חטף הרפס

מי היה מנחֵּש שה"רגע" יעסוק בנחשים מכל הסוגים, גם כאלה שזוחלים על הקרקע – וגם כאלה שמנבאים עתידות ורוח אלוהים שורה עליהם?

על הנחש והקשר המקראי שלו לנחושת – נחש הנחושת נְחֻשְתָן שעשה משה, והגיע עד לסמל חיל הרפואה של צה"ל – כבר עמדנו בהזדמנות קודמת. את דרך זחילתו של הנחש וגופו המתעקל ראו כמובן כל אוהבי הטבע, והצמידו את הביטוי לדרכים מתעקלות: כך שביל הנחש העולה במצדה – וכך הסרפנטינה, מ-serpent, נחש. אוהב הארץ והלשון הוותיק יהודה זיו, כתב דברים מאלפים על "שבילי נחש ועקלתון", ובין השאר הוא מציין את הטעות הרווחת המדברת על סרפנטינות ברבים: serpentina היא בעצמה ריבוי של serpentinum, עיקול, ולכן ריבוי של ריבוי הוא טעות, בדיוק כמו אסקימוסים (במקום אסקימואים), שרימפסים וקליפסים. טעות זו תמצאו החל בשמות מקומות (כמו חניון הסרפנטינות ליד שדה בוקר) – וכלה במילון אבן-שושן.

ה-serpens שממנו החל הכל נגזר מ-serpere, לזחול בלטינית, כי תכונת הזחילה המציינת בעלי חיים אלה היא שנבחרה כדי לאפיין אותם. אותו שורש מילולי יצר גם את herpein, לזחול ביוונית – וממנו כצפוי herpeton, יצור זוחל, אבל מי שפחות צפוי הוא הנגע herpes שקיבל מכאן את שמו. בעצם, כבר כמה מאות שנים זהו שם כולל לנגעים בעור, ובאופן ספציפי יותר השם הרפס ניתן למחלה שלְּבֶקֶת חוֹגֶרֶת, shingles באנגלית, ומילולית מן היוונית לזחול, לנוע באיטיות. אפילו בשפת סנסקריט של הודו העתיקה, ששאבה מאותו מקור לשוני, מילה דומה פירושה הולך באיטיות, משתרך. הפועל serpere, לזחול, נשמע דומה – אבל אין ביניהם קשר – לפועל אחר באותה משמעות, repere, שגם הוא הוענק לציין את משפחת הזוחלים, ומכאן reptile באנגלית. ואם נחשים וזוחלים דוחים אתכם, בוודאי אין לכם התנגדות לעוגיות שבלולי-קינמון, המוכרות גם בשם הנחשי שְנֵּייק.

האם יכולנו לנחֵּש את כל הדברים האלה? אולי רק אילו התברכנו בסגולותיהם של הנחשים, לא הנְחָשים שהם ריבוי של נָחָש – אלא של אלה העוסקים בנחשִים, כלומר מְנחשים עתידות ומתנבאים. מילה דומה במובן זה קיימת גם בארמית כדי לציין מי שמנחש ולומד מסימנים. היא קשורה גם לנבואה רעה: נאחס (בערבית, והרבה מאוד גם בעברית המדוברת) היא עוגמת-נפש, הרגשה רעה, והיא מן הערבית נחְס, משהו מבשר רעות ומביא פורענות. ומכאן גם המנְחוּס, זה שעשו לו נחס והוא אומלל.

העוסק בנחשים ובנבואות הוא נֶחָש, אבל אתם לא תצטרכו לנחש את הקשר שקיים – בעברית ובלועזית! – באשר למקור-הכוח שלו. בנבואה הקדומה, כך למדנו, הביטויים רוח ה' ורוח אלוהים מתארים את השליחות הנבואית, ולעיתים את החווייה האקסטטית הרגעית שמעוררת אדם להתנבא: "ויָבֹאוּ שָם הגִבְעָתָה וְהִנֵּה חֶבֶל נְבִאִים לִקְרָאתוֹ ותִצְלח עָלָיו רוּח אֱלֹהִים ויִתְנּבֵּא בְּתוֹכָם" נאמר על שאול המלך, בראשית הקריירה המלכותית שלו.

והנה, divination באנגלית ומילים דומות בלשונות אחרות – היא ניחוש, ראיית העתיד, והמקור אינו אחר מאשר אלוהים: divine היא הזכות האלוהית של המלכים; La Divina Commedia היא הקומדיה האלוהית, הפואמה השירית של האיטלקי דנטה אליגיירי – והדיוָוה היא האלילה התורנית של עולם הזמר. divinus הוא אלוהי ו-devinare, לנחש עתידות, נגזרה מ-divinare האלוהי, ומילולית מי שקיבל את ההשראה לכך מאלוהים. וכל אלה כמובן נגזרו מ-deus, אלוהים בלטינית, מאותו מקור מילולי שהעניק את שמו גם לזאוס, אבי-האלים היווני.