רגע של טריוויה מסע שבועי בעקבות מילים, שורשים וגלגולים אודות
גיליון 426 · 15.11.2022 · יאיר פלדמן

לסבתות, הימים האלה הם ממש לא קיטנה!

שודדים בגלימה

שוד ושבר! למען האמת, רק השוד יעסיק אותנו ב"רגע" זה (על השברים כבר שברנו את הראש בהזדמנות אחרת). הוא אינו רק אומנותם של שודדי-בנקים, אלא במשמעות רחבה יותר: הכרעה, הרס אלים והחרבה. המילה נולדה, אומר עורך מילון בן-יהודה, בשימוש לגבי מלחמה, וכך בעיקר היא מופיעה במקורות, אך מכאן הושאלה לשימושים אחרים. יעיד על כך כל מי שבסוף היום נופל שדוּד, "הרוס" ורצוץ, ולאו דווקא מפני שארנקו נסחב ממנו.

איור מתוך גיליון 426

שודד נמצא כנראה בדרגה אחת מעל גנב סתם, ולא בִּכדי זוכה נהג פרוע לכך שמצמידים לו את התואר "נהג ש͂ודים", במלעיל.

מן העֵּבר השני ממש נמצא שדי, אחד מכינוייו של הקב"ה, לעתים קרובות בצירוף "אל שדי". נחלקו ביניהם חוקרי המילים באשר למקור המילה: יש שראו אותו במילה שד, מכך שהבורא הוא זן ומפרנס לכל חי; אחרים קשרו אותו למילה ארמית דומה שפירושה זורק, והעניין הוא בכך שהאל מטיל חיצי ברקים ורעמים; סברה רווחת היא ששדי מייצג את הכוח (כמו במובן של הרס ואלימות), והרמב"ן בפירושו לספר בראשית מדבר על "מנצח ומשדד מערכות השמים"; ואולי יש לקשור זאת למילה ערבית דומה שפירושה זה שמְפשֵּר בין אנשים מסוכסכים – ואפשר שזהו מקור הביטוי "סדָד" ממשחקי ילדים שפירושו הוא תיקו: "יצאנו סדד" היינו אומרים פעם, והיום אומרים "יצאנו קוויט". מילוני הסלנג של רוזנטל ובן-אמוץ/בן-יהודה כותבים סדד, ובכך אינם קושרים אותו לשוד; וישנו אפילו פירוש שלפיו יש לקרוא שֶדי, זה שאלוהותו די בה לכל היצורים, "שהטעם, ואמר לעולם די".

איור מתוך גיליון 426

ואם כבר הגענו לשידוד מערכות, ראוי לציין שהביטוי הוא שידוד מערכות (שין ימנית), ואילו שידוד מערכות (בשין שמאלית) בא בלשון הדיבור רק בגלל הדמיון לשדידה, חריש של האדמה, מילה קרובה לשָדֶה. הטיקונים, ובייחוד אלה ששמם נקשר ל"תספורת" של חובם לציבור, עוסקים בשידוד מערכות (מלשון שוד, אם זה לא היה מובן). וזה קרוב אבל שונה מפירושו של אבן שושן לביטוי שידד את המערכות: הפך ושינה הסדרים קבועים.

אפשר שהשודד יגיע לבית המשפט ושם ייתקל בהכרעה שיפוטית שהיא לפי התלמוד "שוּדָא דְדיָנֵּי". חס וחלילה אין כאן שוד של הדיינים, אבל האטימולוג קליין קושר בין הצורות הלשוניות של המילה שודא, החלטה, לבין שוּחֲדָא, מתנה, שוחד.

נכון, יש כבר שודדים עבריים אבל גם גויים לא חסר, ובעל הפרופסיה הזאת נקרא באנגלית robber, והפועל לגנוב הוא rober בצרפתית ו-rubare באיטלקית. מקורו במילה הצרפתי robe, שמשמשת גם היום כמילה כללית לבגד, גלימה, ובעבר בשימוש נרחב יותר כשָלל וביזה של בגדים (מה שמחזיר אותנו מעט לפירוש המלחמתי של שוד). מן הגלימה התפשטה המילה ל-ropa, בגדים בספרדית, וגם ל"דבר" באופן כללי, una roba באיטלקית. על הבגדים יש לשמור כדי שלא יישדדו – ולכן משאירים אותם למשמורת בגרדרוּבָה, שהיא צירוף של garder, לשמור + robe, בגד. ומכאן גם לאנגלית wardrobe, כאשר ה-ward (כמו במילה wearden, שומר) החליפה את garder.

איור מתוך גיליון 426

ההיסטוריונים מדברים על Noblesse de robe, אצוּלת הגלימה, השונה מאצולת-החרב הוותיקה בכך שחבריה הם מקורבים למלכוּת שקיבלו זה מקרוב תארי אצולה ולא ירשו אותם מאבותיהם.

אם דיברנו על הטיקונים שלנו, לאמריקאים יש Robber barons , הברונים השודדים יצירֵּי סוף המאה ה-19. את המקור הלשוני של to rob תמצאו גם בפועל to rip, לחתוך באלימות (זכרו את Jack the Ripper, ג'ק המרטש) – וגם בשמה של מכונית היוקרה Rover שהחלה, שוב בבעל-מקצוע מכובד, שודד-ים, בהולנדית zeerovere.