יש עשן עם אש

בשורות הבאות נשתדל מאוד, עד שייצא עשן לבן, לפזר את מסך-העשן מסביב למילה עשן.

עם האש בא גם העשן, ולכן לא ייפלא שמאורעות מרשימים המלווים בחזיונות "התקשטו" באש ובעשן: "וְהִנֵּה תנוּר עָשָן וְלפִיד אֵּש, אֲשֶר עָבר בֵּּין הגְזָרִים הָאֵּלֶה" בברית בין הבתרים שבין הקב"ה לאברם – ועד "וְהר סִיני עָשן כֻלוֹ מִפְנֵּי אֲשֶר יָרד עָלָיו יְהוָה בָּאֵּש ויעל עֲשָנוֹ כְעֶשֶן הכִבְשָן". אין עשן בלי אש, ואין עשן שאינו עולה למעלה ומיתמר לגובה – כמו עץ התמר – ומכאן, אש ותמרות-עשן. גם בערבית, מילה דומה לעשן מציינת את עלייתו. ואכן, ברוב המקומות שבהם מוזכר עשן במקרא, מוצמד לו הפועל עלה. כשם שהוא עולה הוא גם נעלם ותורם לדימוי בעניין זה, וכך אכן תמצאו בתפילה לימים נוראים: "וכל הרִשְעָה כולה כעָשָן תִכְלֶה".

אבל, העשן איננו רק תוצר-לוואי חסר-שימוש, וכדי שלא יתבזבז כך סתם דאגו ש"על הדרך" יבצע פעולה מועילה, ומכאן תהליך העישון של בשר ודגים כדי לשמרם שעושים במיכל סגור שמחוברת לו מעֲשֵּנָה (ארובת-עשן, מילה שטבע אליעזר בן-יהודה), וכמובן עישון סיגריות. בהשאלה, הביטוי הוא עָשן שפירושו הוא כָעס, קָצף. "עָלָה עָשָן בְּאפוֹ וְאֵּש מִפִיו תאֹכֵּל גֶחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶנוּ" מתאר דוד המלך בשירתו את זעם האל, ואומרים המפרשים "שעל ידי חמום הכעס נראה כעין עשן יוצא מנחירי האף". לעניין הלשוני נוסיף, כי עָשוֹן הוא כצבע העָשָן, דוגמת שאר הצבעים כמו אדום וצהוב.

ליד העשן נציין גם את הקטורת – שגם היא עולה ונעלמת – והקשר ביניהם איננו רק מילולי אלא גם ענייני, ודי אם נזכור שחלק מן המעשנים מעדיפים להעלות עשן וקיטוֹר במִקטֶרֶת. ואכן, בלשונות האחיות לעברית יש קרבה רבה בין הקטורת הפולחנית והריחנית ובין העשן. והנה תפנית מרתקת: החוקר קליין מספר לנו כי שם העץ cedar, אֶרֶז, cedrus בלטינית – במקור, ייתכן שמשמעותו היתה עץ שמשמש להקרבת קורבנות, והוא לקוח מן השורש העברי קטר, שהגיע גם לפועל בערבית שפירושו הפיץ ריח, עישן. ואותו cedrus לטיני אשר לעברית שלנו יש חלק בו – התגלגל גם ל-citrus שהוא שם כולל לפירות-הדר, וגם ל-citron כפי שקוראים בצרפתית ללימון. ואם אתם מחפשים את הקשר היהודי, הרי שהמכונית הצרפתית "סיטרואן" היא מתוצרת המפעל בשם זה שהקים בן למשפחת סיטרוּן היהודית שעברה מוורשה לפאריז ו"צירפתה" את שמה ל-Citroën. על הסבא שלו מסופר בוויקיפדיה שבהיותו סוחר-פירות אימץ את השם Limoenman, אבל בנוֹ כבר העדיף את השם בתצורת Citroen. אין מה לקטֵּר על הקריירה שעשה מר לימוני!

עם האקדח המעשן הזה בידנו, אנחנו עוברים ללשונות אירופה הלטינית שלקחו את fumus הלטינית, ויצרו מסך-עשן של מילים כמו humo בספרדית, fumer לעשֵּן בצרפתית, ועוד. וגם כאן, fumigare הלטינית הושאלה למזונות מעושנים וגם לעישון של סיגריות. העשן הזה הושאל גם ל-fumetti, השם האיטלקי לקומיקס, בגלל ה"ענן" היוצא מפיהם של הגיבורים. אבל גם מלועו של הר-געש נפלט עשן – ולכן נקרא הלוע fumarole, ומאותו מקור גם ה-fumarium שבו מעשנים-מיישנים יינות. ואם הקטורת עסקה בריחות טובים, נזכיר, כמובן מאותו שורש, את ה-perfume.

שוב תפנית מרתקת: החוקרים מייחסים את השורש הלשוני המוקדם שמשמעו "מה שעף באוויר כמו אבק" וממנו נוצרה המילה fumus – גם למילה היוונית typhos, טשטוש הנגרם מחום, ומילולית: עשן. והרי לנו קבוצת המחלות המוכרת כטיפוּס. גם כאן הלשון אינה נעצרת, מפני שיש חוקרים המייחסים את השורש היווני הזה – גם לסופות הטייפון הפוקדות את מזרח אסיה! איך מגיעים לזה? יש מי שמחבר בין אל-טופאן בערבית שהיא מבול, סופה, ובין המילה היוונית typhon והמילה הסינית tai fung ("רוח גדולה") ומכל הסלט הלשוני הזה שיש בו השפעות הדדיות ואפילו ביניבשתיות, נוצר הטייפון. ואתם תצטרכו בהקשר זה להחליט מה מבין הביטויים נכון יותר: "אין עשן בלי אש" – או לחלופין "העשן מרובה על הצָלי", הטפל מרוּבֶה על העיקר.