חידת הפסיפס במוזיאון

הסיור השבועי שלנו מוליך אותנו לביקור במוזיאון ובו פסֵּיפס מרהיב של מילים שהמוּזָה שורָה על מי שכתב אותן – וכל אלה קשורים, כמובן.

הכל מתחיל במילה היוונית Mousa. במיתולוגיה היוונית, תשע המוּזות היו אֵּלות, בנותיו של זֶאוס, וכל אחת מהן פטרונית של ענף-אומנות: זו לטרגדיה, השנייה להיסטוריה, שלישית למחול וכו'. עם השנים, התפתחה המילה והיתה למקור-יצירה, השראה לאומנים. אך טבעי הוא שהמוזות מצאו את מקומן במוזיאון, mouseion ביוונית, משכן המוזות. בין "תחומי האחריות" שלהן גם mousike techne, המוזיקה, אף שבמקור ההקשר היה לא רק לעולם הצלילים אלא לכל דבר שהוא musikos, שייך למוזות.

Mousa (או Muse כפי שהיא נכתבת באנגלית) קשורה כנראה לפועל manthanein, ללמוד, וממנו mathema שהוא כל מה שנלמד, המדע – ומאותו שורש גם המילה מתמטיקה. מעניין, שגם בעברית, תחום-הידע הזה, חשבון, הוא מן השורש חשב. החוקרים אומרים כי הבסיס הלשוני הקדום יותר למילה הוא שזה שיצר גם את המילה mind שאף היה מתחום החשיבה.

מילה אחת של זהירות: Muse צריכה להיכתב באות גדולה, כדי לא לבלבל אותה עם muse שעניינה הפרצוף, הבעותיו ותיפקודיו. to muse פירושו להרהר, לשקוע במחשבות וגם לרחרח (ייאמר על כלב). מילולית, פירושו מה שגורם לפעור פה. הכל מן המילה הלטינית musus, חרטום, פרצוף, וממנה בין השאר muzzle, באנגלית לוע, וגם זְמָם ששמים בפיו של כלב, ו-muso, פרצוף באיטלקית. מכאן התגלגלה ל- to amuse, לשעשע. ומכאן גם ליצירה מוזיקלית קטנה שנקראת musette, ובמקור שמו של כלי נשיפה המוכר כאבוב-פיקולו או אבוב-מִיזֶט, בעל הצליל הגבוה. מיזט הוא גם כלי הנגינה חמת-חלילים, שכדי לכתוב לו יצירה, ראוי שתשרה עליך המוזה... ובצרפתית, מאותו עולם אסוציאציות, מיזֶט הוא תיק קטן, חמת, אמתחת, כמו זה שמשמש את הרוכב על סוס.

במוזיאון שהוא משכנן של המוזות, אפשר מאוד שתוצג רצפת פְסֵּיפס, מוֹזאיקה בלעז, וגם היא מכאן: מוזאיקה היא קיצור של musivum opus, יצירת מוזאיקה, כמו שאוֹפוּס הוא יצירה מוזיקלית (וככזה, קרוב מילולית ועניינית גם לאופֶרָה ואף ל-operation). המוזאיקה היא פסֵּיפס בעברית, שלקחה את psephon היוונית, אבן קטנה. אבנים כאלה שימשו גם לעיטור קירות ורצפות, וגם למשחק בהטלה על גבי לוח ולהימורים: "המשחֵּק בקוביא, זה המשחֵּק בפסיפסין", וכך מתאר התלמוד את מי שפסולים לעדות: "המשחק בקוביא, ומלווי ברבית, ומפריחי יונים, וסוחרי שביעית ועבדים". ומתי נדע שהיטיב את דרכיו וכבר אינו פסול לעדות? "משישבור את פסיפסיו ויבדק ויחזור בו חזרה גמורה". ואם פספסתם את הנקודה, דעו שמפוספס הוא גם מקווקו, זה שעשוי פסים-פסים – וגם כזה שעשוי מעשה-פסיפס. (ושוב "אזהרה" בעניין אות גדולה בראשית מילה: mosaic הוא פסיפס – אבל Mosaic פירושו שייך למשה, ל-Moses).

ניכנס בחזרה למוזיאון, והפעם למילה העברית שלא נשתרשה בית-נְכוֹת: "ויִשְמח עֲלֵּיהֶם חִזְקִיָהוּ וירְאֵּם אֶת בֵּּית נְכֹתֹה אֶת הכֶסֶף וְאֶת הזָהָב וְאֶת הבְּשָמִים וְאֵּת השֶמֶן הטוֹב וְאֵּת כָל בֵּּית כֵּלָיו וְאֵּת כָל אֲשֶר נִמְצָא בְּאֹצְרֹתָיו". נכות – ולא נכאֹת, שהוא כנראה צמח בושם, כמו שהיה בידי הישמעאלים שקנו את יוסף מאחיו בעשרים כסף, "וּגְמלֵּיהֶם נֹשְאִים נְכאֹת וּצְרִי וָֹלט".