פוספטים באריזת צלופן

ה"רגע" הזה מעניק photo-opportunity נדיר לכוכבי הזמר המזרחי, ובעיקר לקשר בין המילים שלכאורה רחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב. מייד תבינו.

הכל מתחיל באור ובזריחתו מדי בוקר, נושא שכבר נדון כאן בהזדמנות אחרת וצויין הקשר בין orient, מזרח, ובין אוריינטציה, כיוון. אמנם האור מופיע במזרח, אבל הוראתו המוקדמת של השורש זרח היתה דווקא אדוֹם, משהו זוהֵּר באדום. מילונו של בן-יהודה אומר: "הדין נותן כי למושג קדום כזה תהיה בכל הלשונות האחיות מילה אחת או לפחות דומה בכולן". ולא היא: בארמית, הוא אומר, למושג צאת השמש משמש הצירוף דנח, ובערבית שרק. "ויש אומרים כי עיקר משמעות הצירוף הזה [בערבית] היה כמו האדים, ונשמר עוד בערבית שאומרים שרִק להעין, נתאדמה, ומזה מושג זריחת השמש". בשפה זו, הפועל שרק נקשר לזריחת השמש – והוא משמש גם לתיאור התגוונוּת התמרים ותחילת האדמתם, וגם במקורותינו מדברים על פגי התאנה שיזריחו, יאדימו.

ההתאדמות הזו אומצה כאמור לזריחת השמש ולתחילת היום, וזהו כעת השימוש העיקרי: "בשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאין ממנה והכל יודעין שהגיע זמן קריאת שמע" אומרת הגמרא במסכת יומא. הזריחה הושאלה לכל אור והתגלות של שמחה ואושר, כמו "זָרח בּחֹשֶךְ אוֹר ליְשָרִים" בתהילים – אבל, להבדיל, גם הצרעת זורחת במובן של מופיעה, ועל האות שהוטבע במצחו נאמר במדרש רבה: "מלמד שהזריח לו [האלוהים לקין] הצרעת". ואיך כל זה קשור לאזרח הקטן? המילונים אינם נותנים הסבר מלא, למעֵּט שמקורו בערבית צרח, זך וטהור, גלוי, מפורסם, "וכמו כן בעברית זרח".

מי שזורח לא מעט הוא היסוד הנפוץ בטבע זרחן, שתרכובותיו השונות משמשות החל בתעשיית הגפרורים ועד החקלאות, שם ידועים הפוסְפטים שקיבלו את שמם מ-phosphorus, שמו הלועזי של הזרחן, ומכאן גם סימנו המדעי P בטבלה המחזורית של היסודות. בעברית, פוספט הוא זרְחָה. פוספורוס, ביוונית ואחר כך בלטינית, פירושו מביא האור (וגם כוכב השחר, ומילולית נושא הלפיד): phos וגם phaos הוא אור ו-phoros פירושו מביא, נושא, והוא קרוב לשונית למילים האנגליות bear ו-infer, במשמעות של לשאת, להביא, ובכלל זה ללדת, "להביא ילד". את ה-phos נפגוש במקומות שונים ובחלקם לא-צפויים. זהו מקורן של כל המילים שמתחילות ב-photo, בגלל האור וההופעה. מכאן כמובן פוטוגֶני, וגם תהליך הפוטוסינתזה שחל בצמחים, וגם הפוֹטוֹן שהוא חלקיק-האור היסודי. קרוב מאוד מילולית לפוטוגני ועם זאת רחוק ממנו מאוד, הריהו הגז השקוף פוֹסְגֶן שקנה את פרסומו כחומר-לחימה כימי במלחמת העולם הראשונה עד שנמצא אמצעי-הגנה יעיל נגדו והוכנסו לשימוש גזים קטלניים בהרבה.

ועדיין מאותה מילה: אחד המפורסמים ביותר בהקשר זה הוא Phoebus Apollo, אל השמש מן המיתולוגיה היוונית, ומילולית אפולו הזורח, המֵּאיר. תודו, שהשם אפולו מתאים לו יותר מסתם זֶרח.

כל מה שסופר כאן הוא אמת לאמיתה ולא פנטזיה – וגם מילה זו קשורה לכאן כי היא נגזרה מן היוונית phainein שפירושה לגרום להופיע, להראות, לזרוח. זה המקור ל-phanos ביוונית שממנה צמחה לא רק הפנטזיה – אלא גם הפָנָס בעברית, שזה בדיוק מה שהוא עושה: זורח באור! ואת כל הפנטזיות הלשוניות האלה תוכלו לארוז היטב בעטיפת נייר cellophane שקוף, שהממציא השווייצי ברנדנברגר קרא לו כך מצירוף של צלולוזה (תאית, המשמשת לייצור נייר) ו-phainein, להראות.