בּוּּבה של תלמיד

מהו הקשר בין התלמיד - והבובה שהוא שומר עליה כעל בבת-עינו? כמובן, קשר המילים, והוא יתבהר בהמשך.

התלמיד שלנו הוא pupil באנגלית, ובעבר מובן המילה היה קטין וגם ילד יתום. המקור הוא במילה הלטינית באותה משמעות pupillus (ובנקבה pupilla), וזה מן לטינית pupus ו-pupa, ילד וילדה.

אבל, pupil באנגלית הוא גם אישון-העין, ואין זה מקרי: האישון נקרא כך מפני שאם תתבוננו מקרוב בעינו של אדם אחר, תראו באישון שלו את דמותכם כדמות קטנה, בובה. לכן שמו אישון, איש קטן. הודות למלומד ארנסט קליין, אנו מגיעים לציצוט מתוך "אלקיביאדס א", דו-שיח בין סוקרטס לגיבור השנוי במחלוקת אלקיביאדס, והכל בדיווחו של (ככל הנראה) אפלטון. וכך אומר שם סוקרטס: "האם הבחנת אי פעם בכך שדיוקנו של אדם שמביט לתוך עינו של אחר משתקפת כבמראה; ושבאיבר הראייה שמולו, והקרוי אישון, יש צורת דמותו של האדם המתבונן?" כבר הוזכר כאן בהזדמנות קודמת כי הקשתית, החלק הצבעוני המקיף את אישון העין, נקראת בלועזית iris על שם איריס, אלת הקשת בענן הצבעונית במיתולוגיה היוונית. שמה הונצח גם בפרח רב-הצבעים אירוס וגם ביסוד המתכתי אירידיום.

משמעות אחרת לגמרי לאישון ניתנה כשקראו כך לתֶפֶס שמחזיק את התריס שלא ייטרק, והיה עשוי כדמות קטנה, וכמותו ניתן לראות עד היום בבתים ישנים.

"שָמְרֵּנִי כְאִישוֹן בּת עָיִן בְּצֵּל כְנָפֶיָך תסְתִירֵּנִי" שורר בעל תהלים. ועכשיו, כשקראתם את הדברים ותנצרו אותם כאישון-עינכם, ("יִצְרֶנְהוּ כְאִישוֹן עֵּינוֹ" אומר משה רבנו בנאומו האחרון, בפרשת האזינו) – אתם עשויים להתעורר באישון-ליל ולתהות מה עושה האישון בלילה! רק דמיון בין מילים קיים כאן, ואישוֹן-ליל הוא צורה אחרת של אֱשוּן-לילה, ופירושו בזמן הלילה, בעצם הלילה. שורש המילה אֱשוּן הוא ממקור אחר, ופירושה זמן, עת, כפי שאומר בעל משלי: "מְקלֵּל אָבִיו וְאִמוֹ יִדְעךְ נֵּרוֹ בֶּאֱשוּן חֹשֶךְ"

האיש הקטן איננו רק תלמיד, אלא גם בדמות בובה – וזהו הקשר ל-puppet באנגלית ו-poupée בצרפתית, הקטנות של המילה poppet שבמקורה ציינה בובה המשמשת לכישוף. מכאן, כך חשבנו, גם ה-Muppet Show, אבל יוצר הסדרה משנות ה-70 טוען שאין זה כך ופשוט מצא חן בעיניו צליל המילה. ומכאן גם puppy (כמו במותג Hush Puppies), שהיה בעבר הרחוק כינוי לכלב ננסי ובעיקר כלב-מחמד לנשים, והיום כינוי לכלב צעיר.

ומהיכן הבובה? שוב הגאוניות של אליעזר בן יהודה, שצירף את צליל המילה האירופית עם מילה דומה בערבית (ּבוּּבוּ, ילד קטן) – ויצר את בֻּבָּה שמתנגנת כל כך יפה בפיהם של צרכניה העיקריים, האנשים הקטנים. אגב, לידיעת נטורי/ות מִגְדָרָא, במילונו, הוא לא התייחס לחצי מאוכלוסיית העולם, וכך הגדיר: "דמות ילדה או אשה וכדומה, למשחק לבנות קטנות". בפני בן יהודה עמדה גם המילה ששימשה עד אז לציין את האישון, בָּבָה – וגם עליה אנחנו שומרים עד היום כעל בָּבת-עיננו. סברו, כי בבה זו לקוחה מבָּבָא, שער או פתח בארמית – כמו בבא קמא ובבא מציעא – אבל בן יהודה נוטה לקבל דווקא את הקשר לּבוּּבוּ הערבית, הילד הקטן, האישון. בָּבוּאָה, שגם לה יש נגיעה לפעולת הראייה, אפשר אך אין זה ברור לגמרי, שגם היא קשורה לכאן.