מצטערים, העולם שייך לצעירים

אין כוונתו של "רגע" זה לצעֵּר אתכם בכך שנספר כי העולם שייך לצעירים, אלא, למִצְעָר, לחדֵּש דבר או שניים על השורש צער והשָכָר המצוי בצידו. ש(לא) תדעו צער.

הצער הראשון, זה ששייך לצעירים לפחות מן הבחינה הלשונית, הוא מן השורש צער שקרוב לשורש זער, ושניהם עניינם משהו קטן, זעיר. ממנו נגזרו הצָעִיר והצְעירה – וגם המצְעֶרֶת, אותה ידית או דוושה שמצוייה במכונות וקובעת את כמות הנוזל שתעבור, כמו למשל מצְעֶרת הדלק במכונית, שברצותך מצערת וברצותך מגדלת. הזקנים היו תמיד החכמים, ולא רק אצלנו אלא גם בתרבויות אחרות, וכבר הראינו בהזדמנות קודמת איך בסנאט הרומי ישבו הסנאטורים, מ-senex, זָקֵּן, ואילו כל מה שאנחנו הותרנו ממנה לשימוש היא המילה סֶנִילִי. לעומת זאת, מי שרך בשנים נקרא צעיר, וראוי לשים לב שהשימוש המקראי במילה – בניגוד לפולחן הצעירוּת בימינו – הוא לעתים קרובות בעל גוון שלילי: הצעיר במשפחה, הפחות זקן, הפחות חשוב, קטן בכמות ובאיכות. כמו נער, אומר מילון בן-יהודה, כך באה גם המילה צעיר במשמעות עבד, עבד צעיר. ”צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה” נאמר בתהילים.

חיילים וותיקים דוברי צה"לית מכנים "צעירים" את אלה שאתרע מזלם והתגייסו אחריהם – ואילו את בית הספר לקצינים מאכלסים צוערים, מילה יחידאית במקרא: "הךְ אֶת הָרֹעֶה וּתְפוּצֶיןָ הצאֹן והֲשִבֹתִי יָדִי על הצֹעֲרִים" נאמר בספר זכריה, ומכאן למדים שהצוערים היו כנראה עוזרי-הרועים, שהשתדרגו מאז והיו לפרחי-קצונה.

הבינונו למִצְעָר את מקור המילים – והביטוי למִצְעָר (יש הגורסים לְמִצְעָר) גם הוא מן השורש של קטן, ומשמעותו לפחות – ונאחל שיתגשם בנו הביטוי מספר איוב "וְהָיָה רֵּאשִיתְךָ מִצְעָר וְאחֲרִיתְךָ יִשְגֶה".

למרבה הצער, אבל לשמחתנו מן הבחינה הלשונית, צער הוא גם כאב הגוף והנפש. זה יכול להיות צערו של היחיד על מכאוביו, ואפשר שיהיה צערם של הרבים, ואכן והביטוי "צרת רבים חצי נחמה" מופיע במקורות דווקא כ"צער רבים חצי נחמה" וגם "צערת רבים נחמה". וכשמישהו לוקח עליו את הצער במנות גדולות עד כדי יאוש הריהו נוטל את כל "צער העולם", Weltschmerz בגרמנית לפי המינוח מתחום הפילוסופיה. כיוצא באלה צער בעלי-חיים – ולהבדיל, צער גידול בנים. את המצוות על איסור ציעורם של בעלי-חיים מסכם קיצור שולחן ערוך כך: "אסור מן התורה לצעֵּר כל בעל חי. ואדרבא חייב להציל כל בעל חי מצער, אפילו של הפקר ואפילו של גוי. אך אם הם מצערין לאדם, או שצריך האדם להם לרפואה או לשאר דבר - מותר אפילו להרגן ואין חוששין לצערן, שהרי התורה התירה שחיטה". והיישום: "סוסים המושכים בעגלה, והגיעו למקום מקולקל או להר גבוה, ואינן יכולין למשוך בלי עזר, מצוה לעזור אף לנכרי, משום צער בעלי חיים, שלא יכה אותם הנכרי מכה רבה למשוך יותר מאשר בכוחם".

הצער הזה, מצטערים להודיע, בא אלינו מן הארמית צעֲרָא, שהביאה לעולם גם את הביטוי היפה "לְפוּם צעֲרָא אגְרָא", לפי הצער (המאמץ/ העבודה/ ההשקעה) – השָכָר.

בלועזית, לצעירים אין כל כך הרבה צער – מפני שפשוט אין קשר בין המילים. הצעירוּת שם מתחילה בשורש לשוני קדום שיצר בין השאר את young האנגלית – וגם קבוצות ספורט. juvenis בלטינית היא צעיר, ומכאן juvenile delinquency, עבריינות-נוער. אבל, בקצה האופטימי יותר, היות שצעירוּת נקשרת עם ספורט, המילה מצאה עצמה בשמן של קבוצות כמו Juventus מטורינו שבאיטליה (וגם שמו של אל הנוער הרומי), וקבוצת הכדורסל Joventut de Badalona הספרדית. את הצעירוּת ניכסו קבוצות פוליטיות כמו "צעירי מפא"י" ו"הטורקים הצעירים" – וגם, להבדיל, הנוער ההיטלראי Hitlerjugend. קרובה בצליל ובמובן ל-young האנגלית היא יּונְקֶר, כינוי לאציל גרמני צעיר (מצירוף של jonc+here, כשהמילה השנייה קרובה ל-Herr, אדון בגרמנית). וכשמישהו צעיר, הריהו junior משורש זה.