מוסר השכל?

אם במהלך קריאת ה"רגע" הזה ייראה לכם כאילו מישהו מטיף לכם מוסר – אתם צודקים, כי עניינו במילה מוסר, מקורותיה וגלגוליה.

ראשית, ובלי קשר לדיון הפילוסופי על יחסיותו של המוסר, צריך להבחין בין שניים: הראשון הוא מוּסָר מן השורש יסר (כמו במילה ייסורים) ועניינו תוכחה ועונש, ואילו המוסר השני הוא משורש אסר, ופירושו חבל שאוסרים בו אדם או בעל-חיים. (דג הים הטעים מוּסָר, Argyrosomus בשמו המדעי, אינו שייך לכאן).

הראשון הוא זה שאליו כיוון המלך שלמה שיעץ לחנך את הדור הצעיר בעונש גופני: "אִוֶּלֶת קְשוּרָה בְלֶב-נָער שֵּבֶט מוּסָר ירְחִיקֶנָה מִמֶנוּ". לפילוסופיה החינוכית שלו "חוֹשֵּךְ שִבְטוֹ שוֹנֵּא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ, שִחֲרוֹ מוּסָר" הוא נתן גם הוראות מעשיות שהיום היו מקנות לו כתב-אישום בגין עבירה פלילית: "אל תִמְנע מִנער מוּסָר כִי תכֶנוּ בשֵּבֶט לאֹ יָמוּת. אתָה בּשֵּבֶט תכֶנוּ וְנפְשוֹ מִשְאוֹל תצִיל". לא נראה שהיה לו מוסר-כליות בתיתו עצות אלה, ביטוי המבוסס על דברי אביו דוד המלך בספר תהלים: "אֲבָרְֵּך אֶת יְהוָה אֲשֶר יְעָצָנִי אף לֵּילוֹת יִסְרוּנִי כִלְיוֹתָי". הרבה יותר מתון הוא המוסר כמערכת של ערכים, כללים ועצות, וגם כאן נלמד מדברי שלמה: "שְמע בְּנִי מוּסר אָבִיָך וְאל תִטֹש תוֹרת אִמֶךָ". זהו השימוש הרווח היום במילה, כולל הגדרת מעשים כמוסר כפול, והמעשה המוסרי שנגזר ממנו הוא בלועזית אֶתִי (מלשון אתיקה) וגם מוראלי. מכאן מוּסְרָנוּת, מורליזם, שהיא הדרישה להעמיד הכל על יסודות המוסר. הדמות הבולטת בתחום המוסר ביהדות הוא ר' ישראל סלנְטֶר שפעל בליטא במאה ה-19, ממקימי "תנועת המוסר" שפעלה לחיבור בין ההלכה ובין תיקון המידות של הפרט והיחסים שבין אדם לחברו, בדגש על כך שאין די במצוות המעשיות לבדן. ואילו בפילוסופיה הכללית תמצאו דיונים רבים על המוסר, מאריסטו – ועד קאנט ושפינוזה.

המוסָר השני נכתב כמו הראשון – אבל הגרסה השכיחה יותר שלו היא בכתיב מוֹסֵּר וגם מוֹסֵּרָה (ברבים מוֹסְרוֹת) – והוא החבל שקושרים בו את הבהמה, ומכאן הביטוי לנתק את המוסְרות, לצאת לחופשי. השורש איננו יסר אלא אסר, לציון החבל שאוסרים באמצעותו את האסיר.

וכדי להרבות בלבול קיים גם מוסֵּר מן השורש מסר, שאיננו רק מי שמוסר חבילה בסניף הדואר – אלא גם מלשין שמוסר איש יהודי למלכות, ומכאן "דין מוֹסֵּר" שכן המלשנות היא עבירה חמורה ביותר. הרמב"ם ייחד לכך דיון מפורט וכתב בין השאר: "אסור למסור ישראל ביד גויים, בין בגופו בין בממונו, ואפילו היה רשע ובעל עבירות, ואפילו היה מצר לו ומצערו. וכל המוסר ישראל ביד גויים, בין בגופו בין בממונו אין לו חלק לעולם הבא. מותר להרוג המוסר בכל מקום, ואפילו בזמן הזה שאין דנין דיני נפשות". מוסר השכל לגבי המוסר של בני הדור ההוא?

בצרפתית, מוסר השְכֵּל הוא leçon de morale וזה הקשר שלנו למוראל שהוזכר למעלה. moral הוא מן הלטינית moralis, זה ששייך למנהגים. מקורו ביחיד mos, מנהג, שקיים גם בצירוף mos maiorum, מנהג האבות. זהו תרגום של היוונית ethikos, השייך למוסר (ומכאן הקשר בין אתיקה לערכים ומוסר), ולמילה אֶתוֹס, סיפור, מערכת-ערכים, כמו שיש לחברה או לאומה. על המוראל של הגייסות בקרב ושל אדם בכלל, ונכתב morale, ועל היפוכו הדמורליזאציה, מדברים רק ממחצית המאה ה-19, כנראה בגלל בלבול בין הצרפתית le moral בזכר שפירושה מצב, מֶזֶג, אופי – ובין la morale בנקבה שפירושה מוסר. לשם הספרדי הנפוץ מאוד Morales אין כל קשר לכאן, ונושאיו אינם בהכרח מוסריים, והוא נובע מן המנהג הישן לקבוע שם משפחה לפי מאפיין של מקום, שכן mora בספרדית הם עצי תות.