כמה דברים על המדבר

"לך, אחי, אל המדבר" ממליץ לנו שירם של חפר וארגוב, ולכן נלך אל המילה מִדְּבָר, ונראה על מה ולמה "יְשֻשוּם מִדְּבָר וְצִיָה וְתָגֵּל עֲרָבָה וְתִפְרח כחֲבצָלֶת" כמאמר הנביא ישעיהו, שגם דבריו התגלגלו לשיר.

אנחנו מדּברים על המִדְּבָר, אבל לדיבורים אין קשר למילה. היא אמנם משורש דבר, אבל במשמעות אחרת ולא שכיחה, זו של לנהוג, לדחוף מאחור. דבְרָא בארמית הוא שדה, ובמקור המקום שאליו נוהגים מאחור את הבקר. משמעות זו נותרה בעברית במילה דֹבֶר המופיעה בתנ"ך במובן של מִרְעֶה, ואילו משמעות הרועה נשארה במילה דּבָר, מנהיג, כפי שנלמד ממסכת סנהדרין: "אמר לו הקב"ה [ליהושע בן נון]... דּבָר אחד לדור ואין שני דּבָרִין לדור". במדבר שהוא מרעה אנחנו מוצאים גם את משה רבנו הרועה את צאן חותנו יתרו, ועליו נאמר "ויִנְהג אֶת הצאֹן אחר המִדְּבָר". לפי המילון האטימולוגי של קליין, כך נוצרה גם המילה מִגְרָש: היום פירושה שטח-אדמה סתם – אבל במקור, היא היתה חלקת-אדמה שאליה מגָרְשים את הבָּקָר. נהיגת הבקר היא בדחיפתו מאחור, ומרכיב החלק האחורי נשמר בשתי מילים עבריות: דוֹבְרָה, כנראה מפני שבמקור היו אלה בולי עץ שנקשרו לאחורי כלי-השיט – ודְבִיר, שהוא החלק האחורי, הנחבא, של בית המקדש. לכולם קשר לערבית דּבר, החלק האחורי.

לבקר הרועה במדבר או במגרש אין כל קשר מילולי למחלת הדֶבֶר, ממכות מצרים, וגם לא להדְּבָרָה של מזיקים, כי ההדברה היא השמדה, הבאת כיליון גמור, וגם הכנעה של אוייב. בהקשר זה, כמה מפרשני התנ"ך דווקא מחפשים את משמעות המנהיגות – ולא את זו של ההכנעה והחיסול – בפסוקי תהילים "כִי יְהוָה עֶלְיֹון נוֹרָא מֶלְֶך גָדוֹל על כָל הָאָרֶץ; ידְּבֵּר עמִים תחְתֵּינוּ וּלְאֻמִים תחת רגְלֵּינוּ". אומר אחד הפרשנים: "ידבר וינהיג את העכו''ם תחתינו מצד הנהגת המשפט, כמ''ש [כמה שנאמר] ושָפט בין הגויים". ופרשן אחר אומר כי הדברה במובן של חיסול והשמדה היא מונח שהתחדש בעברית ימינו ואינו קיים במקורותינו.

"במדבר", הספר הרביעי בחמשת חומשי תורה, נקרא גם "חוּמש פְקוּדִים" כי מתוארים בו שני מיפקדים, של בני ישראל ושל הלוויים. לכן, ב"תרגום השבעים" נקרא שמו Arithmoi (כמו במילה אריתמטיקה) ובאנגלית שמו The Book of Numbers.

הערבים, שיודעים דבר או שניים על מדבר, קוראים לו סחְרָא, ומכאן שמו של זה הקרוי מדבר סהרה, א-סחְרָא אלְ-כוּבְרָא בשמו המלא, ובתרגום: המדבר הגדול ביותר. גם בּדאו הוא מדבר, והמתגורר בו הוא בּדוּוִי, וברבים בּדווִין, מה שלא הפריע ללשונות אירופה לכלול את אות הריבוי במילה המציינת יחיד, וליצור את bedouin ביחיד.

באנגלית ובשאר לשונות אירופה, desert ודומיו מבטאים את הרעיון של מקום עזוב ונעזב, מן הפועל הלטיני deserere, לזנוח, לנטוש, to desert. מילולית, de+serere פירושו לנתק קשר, מבנה מסודר, כאשר serere מתחבר למילה series שהיא שרשרת, סדרה של דברים מסודרים בקשר מסויים ביניהם. המשמעות של desert כמקום יבש וצחיח ולאו דווקא זנוח ונטוש היא מאוחרת. הפועל משמר את משמעותו במילה deserter, עריק, זה שנטש את משמרתו. ואם כבר עָרק – האם יחגוג עם כוסית ערק? מצלצל יפה, אבל אין קשר, אלא למילה הערבית שפירושה זיעה, אולי בגלל תהליך הייצור של המשקה, והיום זיקוק בכלל. קליין הידען הגדול אומר בהקשר זה שהצמח Borage (ממשפחת הזיפניים, על שום הזיפים שיש עליהם) נקרא במקור אבו-ערק, "אבי הזיעה", בפי הרופאים הערביים שהכירו את סגולותיו המייזעות.

ותודה לאלה מכם שהגיעו עד כאן, על "לֶכְתֵּךְ אחֲרי בּמִדְּבָר בְּאֶרֶץ לאֹ זְרוּעָה".