לחוגגים הידד

מה חוגגים היום? את המילה חג ואת הפסטיבלים שחגים סביב לה.

חגג הוא שורש שהוראתו מציינת יום טוב ושמחה, אבל הוא קרוב עניינית ולשונית גם לפועל לחוג, להסתובב, כמו מחוֹג ומחוּגה, וככל הנראה זו היתה הוראתו היסודית. ולכן, החג נֶחגג – אבל נכון גם לומר החג הוּחג. מילה דומה קיימת גם בלשונות הקרובות לעברית כמו חגָא בארמית וחיג'ה בערבית. מעניין, שבערבית נעשה שימוש מיוחד ביצירת המילה חאג' שהוא תוארו של מי שקיים את מצוות העלייה לרגל למֶכָה, מצוות החג'. אבל אין היא בלעדית לעיר הקדושה לאסלאם, והוסיפו בעניין זה שהשתמשו בה כדי לתאר צליינות של נוצרים לארץ ישראל, וגם שיהודי פרס משתמשים בה לעתים לתיאור עלייה לרגל של יהודים לארץ ישראל.

בין השמות הקשורים למילה תמצאו את חגי וחגית (שאולי נולדו בתקופת החגים?) ואת שם המשפחה חג'ג' (חוגג, עולה-רגל). ראוי לחגוג להם בשמחה את יום ההולדת, אבל נא להימנע מהגברת העליצות בעזרת "חגיגת" שקונים בפיצוציה הקרובה. שמו מרמז אומנם על חגיגה, אך הוא נגזר מן החומר הפעיל בו Cathinone שהוא גם המרכיב הפעיל העיקרי בצמח הגת, שללעיסתו יש השפעה על מצב הרוח. שמו המדעי של הצמח Catha edulis ואצלנו הוא מוכר כגת בגלל ההגייה התימנית של המילה קאת.

עוד כיוון מעניין: המילה חָגָא (קָמָץ קטן באות ח', ולכן יש לבטא חוֹגָא) שמבחינה לשונית אינה קשורה לחג בכלל, אלא לחג'א בערבית שפירושה בּוּשה – ובעברית חלחלה, זוועה: "וְהָיְתָה אדְמת יְהוּדָה לְמִצְריִם לְחָגָא" אומר הנביא ישעיהו. אבל, עם השנים נתקבע הפירוש כחג של נוכרים, חג לא-יהודי. ועוד הקשר לערבית: בלשון זו, חג הוא עִיד או עֵּיד (כמו עִיד אל פיטר), זה המתרחש מדי שנה. והנה בעברית, אֵּיד הוא חג של גויים, כנראה בגלל הקישור למילה אֵּיד שפירושה צרה, אסון, כמו בביטוי "שמח לאֵּידו", על אף ששורשה של מילה זו אינו קשור כלל לחג. ועל היחסים עם מי שאינם יהודים ניתן ללמוד מן המשפט הבא במסכת עבודה זרה, שלגביו יש פרשנויות שונות: "לפני אידיהן של גויים שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהן, להשאילן ולשאול מהן".

ואם כבר גויים, זו נקודה ראוייה לעבור לחגים שלהם, למילים המציינות אותם ולתרועת הפסטיבלים. הכל מתחיל ב-festum, חג בלטינית, ו-festus, חגיגי. ממנו נגזרו כמובן הפיאֶסטה הספרדית, bonne fête - חג שמח בצרפתית, feast באנגלית וכמובן הפֶסטיבל (ולמען השם, פסטיבל בפ"א רפוייה ולא פסטיבל. את הדגש באותיות בגד-כפת השאירו לעברית!) מאותו מקור לשוני גם המילה feria (ברבים) שפירושה ימים של חג, ימים של חופשה. באיטליה תמצאו בקיץ מקומות רבים שסגורים לרגל ה-ferie ובייחוד במחצית חודש אוגוסט שם "קדושה" החופשה של Ferragosto. המקור הלשוני לה הוא דווקא Feriae Augusti, חגיגות שהחל בהן הקיסר אוגוסטוס בשנת 18 לפני הספירה – והעניין כנראה מצא חן בעיני האיטלקים כסיבה טובה לסגור את העסקים ולעשות חיים. תרם לכך לא מעט השלטון הפשיסטי, שהאימפריה הרומית היתה לו מודל לחיקוי.

ומכיוון שימי חג הם כאלה שנאספים בהם (כמו המועד העברי וההתוועדות במועדון), טבעי שגם ייעשו בהם עסקים, לפחות אצל הגויים. מ-feria, ימי-חג, קיבלנו את המילה האנגלית fair, יריד, וגם foire בצרפתית ו-fiera באיטלקית. באותם ימי חג מגיעים לפעמים להיכל התפילה, ומכאן המילה האנגלית הספרותית fane, מקדש, שממנה נגזר גם profane לציון מישהו בוטה, חילוני, מילולית זה שנמצא מול או מחוץ למקדש.

ולפעמים החגיגה נגמרת, אבל עכשיו תדעו גם מה פירוש הביטוי האיטלקי La festa è finita.