זכרים מתהום הנשייה

"בּליְלָה ההוּא, נָדְדָה שְנת המֶלְֶך ויאֹמֶר לְהָבִיא אֶת סֵּפֶר הזִכְרֹנוֹת דִבְרֵּי היָמִים", ומה שטוב למלך אחשוורוש טוב גם לנו, כדי שנצרוב בזיכרוננו כמה עניינים הקשורים בזיכרון.

הזיכרון הוא כמובן משורש זכר, וכבר היו לא מעט דיונים על הקשר שבין זָכָר וזוֹכֵּר – למשל, הקביעה ש"הקשר בין המילה 'זכר' לשורש שממנו נוצר הזיכרון מלמד על האופן שבו המקרא והעברית יוצרים היסטוריה יהודית שמותירה את הנשים אילמות ונעלמות" – וגם על כך ש"המסד המקראי של העברית מותיר לאשה את הנשייה, התהום הגדולה של השכחה". המילון האטימולוגי, מכל מקום, אינו מאשש את הגרסה המגדרית, ומבחין ברורות בין לִזְכוֹר (ומילים דומות בשפות הקרובות) ובין זָכָר ומקבילותיו הלשוניות, שהוא כנראה משורש דכר, לדקור, וממנו לאיבר הזכְרוּת ולזָכָר בכלל.

לפני שנשכח, ראוי להקדיש משפט אחד לצירוף ז"ל, שפעם נהגו לאומרו זיכרונו לברכה, והיום שומעים יותר זיכרו לברכה, מן הטעם שמציינים לא את כושר-הזיכרון של הנפטר אלא את זכרו. ואם כך מדוע לגיטימי שם היישוב זיכרון יעקב (ולא זכר יעקב?) האקדמיה ללשון נדרשה לכך ופסקה: "רבים מתלבטים איזה מן השניים האחרונים נכון יותר, ותשובתנו ששניהם מבוססים על שימושי לשון עתיקים, ונראה שאין להעדיף אחד מהם על חברו." וגם פסקה: זיכרון, ולכן זיכרונו, זיכרונות.

אתם בוודאי זוכרים את הביצוע הנפלא של ברברה סטרייסנד לשיר Memory. המילה הזו תהייה לנו נקודת-יציאה מצויינת לשורה ארוכה-ארוכה של מילים, חלקן זיכרון של ממש ואחרות שרק יזכירו אותו על דרך האסוציאציה, זִכְרָה בעברית. הבסיס הוא כרגיל בלטינית memoria אשר לה שורשים לשוניים שעניינם מחשבה, דאגה וכדומה. קרובים אליה כמובן remember וגם המילה memorandum, מִזְכָר, שהתקצרה למילה השימושית יותר memo. וכמובן, קרובות אליה גם memorial, כמו בצירוף המציין את יום הזיכרון. ועדיין בקרבה לשונית memorabilia, אירועים ופריטים בלתי-נשכחים (אבל מזְכֶרֶת היא souvenir, מהבָאָה, מן הפועל venir, של משהו אל המחשבה). אחשוורוש רצה לראות את ספרי הזיכרונות שהיום היו קוראים להם על פי הכתיב הצרפתי mémoires. לצד אלה תמצאו את העזרים המְנֶמוֹטֶכְנִיים שמסייעים לנו לזכור, דוגמת דצ"ך עד"ש באח"ב, המבטיחים לשעולם לא נשכח את עשר המכות שירדו על המצרים, ובסדר שבו אירעו. נזכיר גם את memnto mori, מילולית "זְכוֹר לָמוּת", מוטיב באומנות שהזכיר לבני כל הדורות שסופם למות, וגם דברי ה"לחשן" שעמד מאחורי המצביא הרומי בצעדת-הניצחון שלו.

קשה להעלות על הדעת כמה מילים קשורות בשורש הלשוני שיצר את memoria – וגם את mind, מחשבה, מאותו עולם מנטאלי, והמילה mental בכלל זה. כאן תמצאו בין היתר את comment וגם את mandarin (יועץ שתפקידו לחשוב), וגם את המנְטְרָה שמשננים באדיקות במצוות המֶנְטוֹר – ואפילו automatic שהיא פעולה שנעשית ממחשבה ורצון עצמי.

שכחנו משהו? נקווה שאיננו לוקים בדמנציה, שרק לאחרונה זכתה לשם "קיהיון" אבל לפני כן נקראה שיטיון, שם שקרוב הרבה יותר למקור המילולי, והוחלף רק בכלל העולבנות שבו. dementia באה מהלטינית de mentes, כלומר החוּצָה מן המוח, ו-mente קרובה מילולית ל-mind, והלוקה הוא פשוט out of his mind, שוטה. המשפטנים מכירים מאותו שורש את mens rea, המחשבה הפלילית שהיא היסוד הנפשי הנדרש להתקיימות של עבירה פלילית.

אז אולי לקינו ב-amnesia, אובדן הזיכרון, כמובן מאותו שורש? זו מילה יוונית, שמצרֶפֶת את a לציון שלילה + mnasthai, לזכור, שקרובה לשורש של memory. מן האמנזיה יצרו את שמו של ארגון "אמנסטי" כי amnesty היא מחילה ושכחה של החטאים. שכיח מאוד שהארגון הזה סובל מאוד מאמנזיה ביחסו למדינות אחרות. מה עניין שכיח לכאן ומאין הביטוי "חבל על דאבדין ולא משתכחין"? הכוונה בדיוק הפוכה: לא מדובר כאן בשכחה אלא בהתקיימות, כמו במילה שכיח – ואז הביטוי ברור: חבל על אלה שאבדו ואינם נמצאים איתנו!