לא דבק רבב בכבוד הרב

לרוב, ה"רגע" עוסק במילה ובגלגוליה הרבים, והפעם הוא יעסוק, למרבה ההפתעה, במילה רב.

רב הוא היסוד לכל המילים שעניינן גודל, הגדלה בכמות ומספר, וגם כוח ואדְנות. מכאן הנגזרות הפשוטות כמו דברים רבים או שמחה רבה. אבל, הגודל עומד גם מאחורי רב שהוא אדון, וכפי שנראה גם בלשונות אחרות, יש קשר בין הכמות והגודל – לבין המעמד האישי, זה שהופך אדם לאדון, לשליט, ואף לשליט עליון. "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב, על מנת לקבל פרס" קראנו בפרקי אבות, והכוונה איננה לרב במובן המקובל היום, אלא לאדון. רק מאוחר יותר נקבעה המילה רב כדי לציין בעל תפקיד, כגון רב העיר או רב צבאי. צורת הריבוי של רב, אדון, היא רּבִים – אבל, לחכמי הגמרא שהתואר רבִּי מוצמד לשמם, צורת הריבוי היא רּבוֹת, ולכן הפנייה אליהם היא רּבוֹתֵּינוּ, רּבוֹתי. "עד שֶבָּאוּ תלְמִידֵּיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רּבוֹתֵּינוּ, הִגִיע זְמן קְרִיאת שְמע שֶל שחֲרִית" נאמר בהגדה של פסח. לימים, הוצמד התואר רּבִי לראש רוחני של קהילה, והריבוי לאלה הוא רּבָנִים.

רב, אדון, מנהיג, קרוב לרּבָא בארמית – ומשפה זו הושאלה המילה לערבית רּבְ, אלוהים. משם רּבכְ, אלוהיך, ומכאן שירו של זאב רווח "אח, יא-רּבְ, יא-רּבְ". אותה משמעות של אדון, גדול, הושאלה גם לדרגות צבאיות ואחרות, כגון רב-סרן, רב-חובל, רב-טבחים ורב-סריסים – ובדיוק כך גם בשפות זרות, שם משמש major, גדול, בדרגות כמו sergeant major, רב-סמל. עוד נחזור ל-major.

עניין הגודל מגיע גם לגיאוגרפיה, שם נמצא את תל אביב רבתי – וגם את רּבת-עמון, כפי שקראנו בעבר לעמאן, בירת ממלכת ירדן. את האדנות והגודל תמצאו גם במילה רִּבוֹן, שליט. וגם אם נראה לכם שאין בזה רְבוּתָא (גדלות בארמית), דעו לכם שגם ריּבית באה מכאן כי היא מגדילה את כמותו של הכסף; וגם תרְּבִית, כגון זו שמגדלים במעבדה רפואית – ואפילו תרְּבוּת שעניינה משהו שמגדלים אותו ומצמחים, בדיוק כמו culture שקרובה ל-agriculture, גידול והצמחה באדמה. הגידולים האלה זקוקים בדרך כלל לגשם, ורְבִיבִים הם שם נרדף לגשמים, אף שהמקור לא ברור לגמרי: אולי רְביבים הם ככבשים, על שום דמיון העננים לצמר – כשם שהגשם הושווה גם לעֵּז, שהמילה הנרדפת לה היא שָעִיר (כמו בשעיר לעזאזל), וכל זה בפסוק מספר דברים: "יעֲרֹף כמָטָר לִקְחִי תִזל כטל אִמְרָתִי כִשְעִירִם עֲלֵּי דֶשֶא וְכִרְבִיבִים עֲלֵּי עֵּשֶב".

סיימנו? ממש לא. אדְרּבָא – גם היא משורש זה, והפירוש המילולי הוא על הרוב – אנחנו הולכים למספר הגדול רְבָבָה. היום מקובל שהוא זהה לעשרת אלפים, אבל בעבר הוא נתפס ככמות גדולה מאוד, ולאו דווקא בדיוק 10,000. "דוֹדִי צח וְאָדוֹם דָגוּל מֵּרְבָבָה" נאמר בשיר השירים, ומעניין שגם בשפות זרות רק 10,000 קיבל מילה מיוחדת שמקורה אינו ידוע, myriad, אבל גם שם זה החל מציון המספר המדוייק ועבר לתיאור של הרבה, כמו ב-myriapod, מרבה-רגליים.

את הדיון הרבגוני הזה נעביר לעולם המוסיקה, שם קיים סולם מז'ורי, בעקבות major, גדול, רב. במילון תוכלו למצוא שסולם כזה נקרא בעברית רּבִיב (וסולם מינורי ייקרא זָעִיר), מה שאומר שהמילים החדשות נקלטות לרוב בלשון המדוברת – אבל לא תמיד. תארו לעצמכם את ראש ממשלת בריטניה בעבר, John Major, מעברֵּת את שמו ליוחנן רּבִיב. major, גדול, יצר גם את majority, רוֹב, וגם את הכוח העליון שנכלל בכל פוליסת ביטוח, force majeure, ואפילו את mayor, ראש עיר באנגלית. כל אלה מן הלטינית maior, גדול יותר – ומכאן גם נוצרו גם המגְנוּם (אקדחו של קלינט איסטווד לפני שהיה לשלגון), וגם maximum ועוד מילים שעניינן גודל, ובעיקר מה שגדול יותר. יש קשר אפילו למהטְמָה (גאנדי) בסנסקריט, נפש גדולה! ואם הולכים עוד מעט אחורנית, מגיעים לשורש הלשוני mel שעניינו חזק, רב-כמות, וממנו מגיעים גם ל-multus הלטינית, הרבה, שממנה למשל מולטי מיליונר, ואפילו ל-melior, טוב יותר ובמקור כנראה גם חזק יותר, שיצרה את ה-meliorism, האמונה שהעולם הולך ומשתפר ומתנקה מכל רבב – אבל רְבָב, שהוא כתם שומני בעיקר, הוא ממקור לא ברור, אלא אם צודקים החוקרים שאומרים שהוא מן המשמעות הבסיסית של משהו שהתרבה ונהייה עבה. ככזה, קיים בערבית רוּּב, מיץ פירות שהתעּבָה – וממנו רקח אליעזר בן יהודה את המילה רִּבָה.