פה אחד פי שניים

נושא ה"רגע" הזה נקבע בהחלטה שהתקבלה פה אחד: הפה. נקווה שנפיק ממנו מרגליות.

מיקומו האסטרטגי של הפה בקדמת הפנים והקשר שלו לכמה מהתפקודים החשובים ביותר, אכילה ודיבור ובוודאי גם נישוק, הקנו לו מקום של כבוד בלשון (לא זאת שנמצאת בתוכו, אלא זו המדוברת) שמתבטא בשפע של צירופי-לשון וביטויים. המילה פֶה היא קרובה של הארמית פוּם שכבר הוזכרה כאן בעבר, וממנה בין היתר פוּמִית כמו זו המשמשת להחזקת סיגריה וגם קבועה בשפופרת הטלפון, וגם פומפיה שיש בה פיות רבות.

צירופי-המילים נטלו את הפה הפיזי, זה הקבוע בגופנו, והרחיבו את המשמעות: לפיכך – וגם זה ביטוי ש"אימץ"את הפה – זה מקורם של הביטויים כְפִי, לְפִי, על-פי ואף על-פי. בכל אלה, אין קשר לפה ה"מקורי", והוא מופיע כאן במשמעות של צד או מימד (אולי מלשון פֵּיאָה) שאפשר להשוות אליו, והביטוי כְפִי פירושו כמו. אבל, לא מקופח גם חלקם של הביטויים הרבים מאוד שקשורים לפה עצמו, החל בניבול פה – וכלה ב"מפיך לאוזני אלוהים". המילה פה נקשרה גם לדברים שיוצאים ממנו, כגון ציווי והוראה. אנחנו יכולים לומר דברים בחצי-פה, לא בלב שלם – ומנגד, הם יכולים להיאמר בפה מלא, כל עוד איננו כבדי-פה. ובלבד, שנאמר את הדברים ואיש אינו ממְרֶה את פינו, כלומר את הציווי שיצא ממנו.

צורתו של הפה ותפקידו לשמש שער כניסה לגוף, הביאו לכך שהמילה הושאלה גם למשמעויות של פתחים וחורים שונים. בין אלה, מסיבה זו, תמצאו את האדמה שפצתה את פיה, ואת פי-התהום ופי הבאר וגם את עברֵּי פי פחת – ולהבדיל, את פי הטבעת.

הזכרנו ביטויים רבים, והמילון מכיל עוד פי כמה וכמה מכך – וגם הצירוף פי כמה (וגם פי שניים וכדומה) הוא מכאן, ומכיוון שפֶה הוא זכר, נאמר פי שניים ולא פי שתיים. לפי מילון בן-יהודה, זהו קיצור של פִים [פִיות, במובן של צדדים] שְניים. מעניין, שבלשון ימינו פי שניים פירושו כפליים – אבל במקרא, פירושו שני חלקים, שני שלישים, וכך את הפסוק מספר דברים "כִי אֶת הבְּכֹר... יכִיר לָתֶת לוֹ פִי שְניִם בְּכֹל אֲשֶר יִמָצֵּא לוֹ" מסבירים שהבכור יקבל שני שלישים.

הגיעה העת להביא משהו אל פינו מן הלועזית, שבה הלטינית boca היא פֶה, וממנה bouche בצרפתית, boca בספרדית, bocca באיטלקית ועוד. ההתחלה היתה במילה bucca שפירושה לֶחִי, משמעות שנשארה עד היום במונחים רפואיים. וגם בעולם כלי הנגינה: embouchure היא הטכניקה של הפקת צלילים בכלי נשיפה, וגם שמה של הפייה שדרכה נושפים. ייתכן, שהמילה bucca היא אונומטופאית מהשורש bu ומחקָה את הצליל היוצא בעת נשיפה, וקרובים לו גם pock, וברבים pox, אבעבועות, ואולי גם pocket ו-pouch. מי יודע, אולי גם פֶה שלנו היא כזו. עם הזמן, החלה bucca לשמש לציין את הפה, וממנה צמחו המילים שהוזכרו כאן. היא החליפה במשמעות זו את המילה הלטינית os, שממנה המילה oral, השייך לפֶה. מכאן למשל orifice, פתח בגוף או במכונות.

לא נוכל לסכור את פינו בלי להזכיר את הקשרי המזון, ביניהם ה-bocconcino, כדור גבינת מוצרלה (למהדרין: מחלב בופאלו), "ּביס קטן". עדיין מאיטליה, ולא כל-כך כשר, ה-saltimbocca, מילולית "הקופץ לתוך הפה" (כן, הוא עושה "סלְטָה"!) – ואילו לספרדים יש bocadillo, כריך שקיבל את שמו מן הפה שאליו הוא מוצא את דרכו. boca, פה בספרדית, נתנה את שמה גם לאחת השכונות הציוריות ביותר בבואנוס איירס, La Boca, הנמצאת ליד השפך, הפה, של הנהר המקומי – ולא רחוק משם גם מעוזה הגועש של קבוצת הכדורגל המקומית Boca Juniors והסמל שלה, "הפה הגדול", דייגו ארמנדו מרדונה.