הקמפיין לפעמי-משיח

מקריאת ה"רגע" הזה אולי לא תתפעמו, אבל אפשר שתיזכרו בו מדי פעם, גם אם רק פעם ביובל. הבה נשימה פעמֵּינו לדרך ונצא למסע הלשוני.

פעם, לפני הרבה שנים (כך מתחילות האגדות, אבל ההמשך אינו אגדה), המילה פעם היתה קול צעדי האדם, קול דריכת הרגל, כנראה כחיקוי לצליל הפעולה, אונומטופֵּיאה כמו בּקבּוק, פטפוט וכדומה. המובן הזה התפתח גם לרגל ולצעד עצמם, ונשמר בעברית בכמה הקשרים: "וְיָשֵּם לְדֶרְֶך פְעָמָיו" נאמר בתהילים, והעליות לרגל בשלושת הרְגָלִים סוכות, פסח ושבועות נקראו פעֲמֵּי רְגָלִים. עליהם נאמר בספר שמות "שָלש פְעָמִים בּשָנָה יֵּרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶל פְנֵּי הָאָדֹן יְהֹוָה", ובסדר פסח אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת. וכאשר מתעורר פרעה מחלומו נאמר עליו "ותפעם רוחו" ורש"י מפרש: "מקשקשת בתוכו כפעמון". הצליל של ההליכה הקצובה והחוזרת הוא שהִקנָה לפעם את המשמעות של חזרתיות על מעשה מסויים, שעושים אותו פעם, פעמיים או פעמים רבות. פעם ופְעמִים מציינות לא רק חזרתיות אלא גם הכפלה: לפני שהעברית אימצה את "חמש כפול חמש" אמרו "חמש פעמים חמש", ובאנגלית כך גם היום: five times five.

עניין הקצב במילה פעם מתבטא היטב במוזיקה, שם יחידת-הזמן הבסיסית היא פעֲמָה. ואותה מילה משמשת גם לציון רגל, בסיס, וגם צעד או פסיעה. בהסכם מדיני המיושם בשלבים – וכמוהו גם הסכם לתשלום תוספת יוקר שנפרס על פני זמן – מדברים על פְעִימוֹת, מועדים שונים וקצובים מראש. כאלה הן פעימות הלב, וגם פעימות-המונה במונית שבה אנו נוסעים מפעם לפעם, וגורמות לליבנו לפעום בקצב מוגבר. המנוע באותה מונית הוא ככל הנראה מנוע של ארבע פעימות, וראוי שלא יחסיר פעימה וישבות מפעולתו.

נחבר את המוזיקה לצליל החזרתי והקצוב, ונקבל את הפעמון, וממנו את צמח-הבר פעמונית, שפרחיו הצבעוניים דומים לפעמון. ובלבד, שהפעמון מיוצר היטב ואיננו חד-פעֲמִי כמו שקרה לפעמון החירות Liberty Bell אשר נוצק באנגליה ונסדק קשות ברגע שניסו את צליליו בפנסילבניה של טרום-ארה"ב בשנת 1753. אל דאגה, כל שנה המוני תיירים שמים פעמיהם ועולים לרגל כדי לראות את הפעמון הסדוק.

צליל הפעמונים מביא אותנו לחשוב על שילובו בקמפיין – אולי הקמפיין הבא לפעמֵּי-משיח או לפעמֵּי-השלום? – מפני שבעקבות הלטינית, פעמון הוא campana ומגדל-פעמונים הוא campanile (כך באיטלקית, ומילים דומות בשפות קרובות) ו-campanella היא פעֲמוֹנָה, כלי-נגינה קטן. אוויר הרים צלול כיין אמנם "נישא ברוח הערביים / עם קול פעמונים", אבל הפעמון הלועזי לקח את שמו דווקא מן השדות והשטחים הפתוחים. ה-campana, פעמון, היתה במקורה כלי-מתכת שיוצר ב-Campania, שֵּם של אזור באיטליה קרוב לנאפולי, ובאופן מילולי "ארץ המישור, אדמה שטוחה". לכו מעט אחורנית ותמצאו את המקור ב-campus הלטינית, שממנה למשל camp, מחנה באנגלית, וגם קמפינג, וגם קמפוס אוניברסיטאי. ומה עושים בשטח פתוח? תלוי בטעם. אפשר לגדל גפנים כדי להפיק מהן שמפניה, קיצור של vin de Champagne, יין מאיזור Champagne בצרפת. אפשר אולי לגדל פטריות שמפיניון (אלה שגדלות בשדה, ובלי כל קשר ליין) – ואפשר, כמו שעשו משך מאות שנים, לנהל קרב בשטח הפתוח, ומלחמה בכלל, כמו בשם הספר Mein Kampf, "מאבקִי", של אדולף היטלר.

בלטינית מאוחרת פעמון היה clocca – שממנו נגזרו גם clock, במקור-שעון פעמונים – וגם שִמְלָה בגזרת פעמון, cloche בצרפתית.

כל אלה מביאים ישירות לקמפיין הפרסומי או הפוליטי, שתרגומו ל"מסע" אינו משמר כלל את יסודות המאבק והלחימה שיש במילה המקורית. כנראה, יש מגבלות לתרגום, "ולפעמים, החגיגה נגמרת".