הלאה הכיבוש!

עד כה הקפדנו לא לשרבב ל"רגע" נושאים שנויים במחלוקת, אבל בגלל מכבש הלחצים לא כבשנו את יצרנו ונעסוק בכיבוש. המחלוקת היא: מה טעים יותר, מלפפונים כְבוּשים במלח או בחומץ?

השורש הוא כמובן כבש, וכפי שמעיר בן-יהודה במילונו, דומה לו קיים גם בשפות אחיות ובכולן עניינו דחק ולחץ, וממנו הסתעפו שאר המשמעויות. הרווחת ביותר נוגעת לכיבוש ה"קלאסי" של ארץ או עם, שלוחצים ודוחקים אותם עד שהם נכנעים. בדומה, שורה ארוכה של ביטויים מאותו עולם תוכן: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו" נאמר בפרקי אבות. בדומה לכך ישנו מי שכובש את כעסו, וכשמישהו כובש את ליבנו, אנחנו כובשים את פנינו בקרקע במבוכה. ואפילו נאמר כי "נביא הכובש נבואתו חייב מיתה בידי שמים". המשפטנים מדברים על עֵּדוּת כְבוּשה שהעֵּד "כבש" בליבו וגילה אותה רק בשלב מאוחר יותר, כגון מי שמסר גרסה אחת בחקירת המשטרה – ואחרת בבית המשפט. הם גם בונים לא אחת את הטיעון שלהם על "יצר שאינו בר-כיבוש". הכלכלנים, לעומת זאת, מדברים על אינפלציה כבושה, כשבגלל התערבות הממשלה (למשל בפיקוח על המחירים) שיעור האינפלציה נשמר ברמה מסויימת. ואם זה נשמע לכם מעט כמו "לשון מְכוּּבֶסֶת", הרי זה מפני שככל הנראה, השורש כבס קרוב לשורש כבש, בגלל פעולת הלחיצה והדחיקה של הכבסים.

בכביש – כמובן משורש זה – עובד לו מכבש-הדרכים, וכמוהו מכבש-הדפוס שזה מעשהו: לוחץ ודוחק אל הנייר את האותיות המרוחות בצבע, וכך מדפיס. באנגלית, המכבש הוא press, ומכאן הכינוי לעיתונות, כמו בשמה של סוכנות-הידיעות יונייטד פרס. כבְשוּשִים הם, שוב לפי בן-יהודה, "לוחות דקים יּושְמו על שבר באברי הגוף ויחוּבש כדי שתתאחינה העצמות, compress".

כֶבֶש הוא גם קֶרֶש משוּפע לעלות ולרדת בו, כגון כֶבש המטוס (ש' ימנית ולא ש' שמאלית, שהרי אין כל קשר לכבָשִים הרועות באחו!) ואם הקרש חסר שימוש, אפשר להשליך אותו לכִבְשָן כדי שישמש להסקה. אומר מדרש רבה: "כשם שאני זקוק לאילנֵּי מאכל כך אני צריך לאילנֵּי סרק שאִלולי אילני סרק מהיכן הייתי עושה לי מרחצאות וכבשנוֹת". אבל איך מתחבר הכבשן לענייננו? הדבר ממש לא ברור גם לבעל המילון, ואולי גם זהו אחד מאותם "דברים שהן כִבְשוֹנוֹ של עולם", שהם נסתרים, לחוצים ומודחקים.

ובעודנו משמיעים לכם כאן דברי-כיּבושין, דברי תוכחה ומוסר, דברים בהם לכבוש את הלב ולהשפיע עליו – שכחנו לגמרי את הכְבוּשִים הטעימים, ובעברית מוקדמת יותר כְבָשִים, הלא-הם הירקות שכבשו אותם, והמשנָה עסקה בשאלת "הכובש שלשה כבשים בחבית אחת". לכן, כּבָש הוא לא רק מי שכובש חבל ארץ – אלא גם פועל בבית-חרושת לשימורים, וכּבֶשֶת היא גם העובדת לצידו, וגם התוצֶרֶת שיוצאת מן המפעל. מתאימה לכם צלוחית כּבֶשֶת עם הפלאפל? זה בוודאי לא מה שעבר בראשו של המלך אחשוורוש כשראה את "הָמָן נֹפֵּל על המִטָה אֲשֶר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ ויאֹמֶר המֶלְֶך הֲגם לִכְּבוֹש אֶת המלְכָה עִמִי בּּבָיִת". איפה המן, ואיפה קיבוץ רמת הכובש שעלה על הקרקע ב-1932, ובשמו מבטא את רעיון כיבוש העבודה העברית!

"הלאה הכיבוש" הומצאה אצלנו, אבל עמי העולם כבר טמנו ידם בכיבוש, ולאו דווקא זה של ירקות ופירות. אולי הידוע שבהם הוא ויליאם מנורמנדי, אשר בקרב הייסטינגס בשנת 1066 כבש את אנגליה (הכיבוש האחרון בתולדותיה!) והיה לויליאם הכובש, ובאנגלית William the Conqueror. עמי העולם עושים הבחנה ברורה בין כיבוש ירקות לכיבוש טריטוריה, והפועל to conquer החל את דרכו בפועל הלטיני conquaerere, לחפֵּש בקפידה, להשיג, עם החיפוש בא התיאבון ונוצר הכיבוש. ממנו, הרֶקוֹנְקִיסְטָה, הכיבוש-מחדש של ספרד בידי הנוצרים מן המוסלמים, וגם conquistadores, הכובשים הספרדים בעולם החדש. עליהם לא חלו כנראה הדינים והציוויים שיש למי שמחזיק ב- occupied territories (השטחים המוחזקים, השטחים המשוחררים, נחלת אבות – מחק/י את המיותר). occupy הוא מן פועל הלטיני capere, לתפוס, גם במובן של תפיסת שטח וגם במובן של להבין. בהזדמנות אחרת כבר נסקרו כאן ההסתעפויות הרבות-מאוד שלו, מכיבוש ועד תעסוקה, occupation, מקופסה, capsa, ועד קבלה, reception.