מדינה ביום הדין

הנדון הפעם הוא השורש דין, ולדיון יצטרפו הקב"ה, השופט וגיבור מיתולוגי. הכל יידון ויתברר מייד.

לכל השפות השמיות יש מילה דומה לדין בעברית שעניינה משפט, בערבית – גם במשמעות דת. ממנה, הדיין שעוסק בשיפוט ובדיינות, וגם ההתדיינות והדיּון והנדוֹן, שהן מתחום המשפט והבירור. השופט, ולעתים הוא דן יחיד, דן במקרה המובא לפניו – ובסופו של דבר מחליט ודן את הנאשם. גם מָדוֹן ומְדָנִים הם משורש זה, וקל להבין את הקִרבה המילולית בין מדוֹן, ריב, לבין דיון והתמודדות משפטית שעיקרה דין ודברים. וזה בוודאי טוב בהרבה ממצב שבו לֵּית דִין ולֵּית דיין, כשאנשים עושים שְפטים זה בזה ועושים דין לעצמם במקום להסתמך על מערכת המשפט שתמצֶה את הדין. וכשמדובר בדיני נפשות, מן הדין שינהגו אחרת לפני שחלילה נגיע ליום הדין.

יש לא מעט מדנים בין אנשי השלטון במדינתנו – וגם המילה מדינה היא כנראה משורש זה. אבל הפעם ההקשר הוא דווקא השיפוט: מקור המילה מדינה הוא ככל הנראה בשורש דין, שיפוט. משמעותה המקורית, וכך היא גם התגלגלה לארמית ולערבית, היתה תחום, איזור, בדיוק כמו הביטוי שטח-שיפוט המשמש היום ביחס לתיאור תחומן הגיאוגראפי של ערים ומועצות. מכאן, מדינה בערבית, גם במובן עיר – וגם בשמה של עיר מסויימת, אל מדינה, שאליה עקר הנביא מוחמד ממֶכָה. לעברית הגיעה המדינה כנראה ממְדִינְתָא בארמית, אבל את המילים מדינאי ומדינאוּת, דיפלומטיה, טבע איתמר בן אב"י, בנו של מחייה הלשון בן-יהודה. המדינה המודרנית היא יורשת המלכות, וכך ירשה גם את הכלל "דינא דמלכותא דינא".

במָקום שיש בו שלטון ושיפוט יש גם אדון ואדְנוּת, מילים שנגזרו אף הן מן השורש דין. אֲדוֹנָי, הנמען לתפילת "שְמע יִשְרָאֵּל ה' אֱלֹהֵּינוּ ה' אֶחָד", הוא בעצם האדון שלי. ולמדקדקים נאמר, כי ניקודו בקמץ, כדי להבחין אותו מאדוני, האדונים שלי.

אותו שם מפורש התגלגל למקום בלתי-צפוי, המיתולוגיה היוונית. שם, Adonis, סמל ליופי ותשוקה, הוא צעיר יפהפה שגדל אצל אפרודיטה, אלת היופי והאהבה. אבל, מאהבה הקנאי הביא לכך שחזיר- בר יתקוף את אדוניס, אשר דימם למוות בזרועות אפרודיטה. מדמו המטפטף היא יצרה את פרח הכלנית האדום, Anemone coronaria, ואולי בכלל היה זה פרח אדום-עז אחר, דמומית, אף הוא ממשפחת הנוריתיים. לסיפור הארוטי הזה, שיש לו מקבילות גם במיתולוגיה הכנענית על האל נעמן, ביטויים לא מעטים באומנות. כאן, בציור של רובנס על מות אדוניס – ובלשון המשורר הרומאי אובידיוס בן המאה הראשונה לספירה, בתרגומו של שלמה דיקמן: "פרח צמח מן הדם הרותח וצבע של דם לו / צבע גרעין הרימון שקליפה עדינה תסתירנו".

בעקבות הדמות המיתולוגית, בעולם המודרני העיסוק האובססיבי ביופי הגופני ובפחד מן הבְּלות, הביא ליצירתו של "תסביך אדוניס", החשש מפני כך שהגוף אינו שרירי מספיק, המכונה לעתים גם reverse anorexia nervosa.

ובחזרה לשופטים ולדיינים, שעיסוקם גם ב-jurisprudence, מדע המשפט. המקור הוא המילה jus, משפט בלטינית, שממנה נגזרים בין השאר judge, שופט, ו-jurisdiction, תחום-שיפוט שהוזכר למעלה, האזור שבו "נאמרת" הסמכות השיפוטית. וגם jury, חבר-מושבעים, והכָרה דֶה יּורֶה, משפטית ולא דֶה פקְטוֹ. injury שאנחנו מכירים במשמעות של פציעה – היא בעצם חבלה, תקיפה, הֶלְחם של מילת שלילה + צדק, חוק.

שופט הכדורגל שלנו נקרא אמנם שופט, אבל במקרה זה "כבודו" במקומו מונח, בעיקר על ידי האוהדים במגרש, במקום שכבודו לא יכירנו. באנגלית הוא אינו judge אלא referee מן הפועל הלטיני referre, למשוך, להתייחס, כמו באנגלית to refer. מכאן reference שהיא התייחסות, רֶפֶרֶנְט (כמו באגף התקציבים במשרד האוצר), הממונה על נושא מסויים ומתייחס אליו – וגם referendum, משאל-עם שבו מועלית שאלה להתייחסותו של הציבור.