מנת ממוּלאים לאפיפיור ולפלּבאים

לא נמלֵּא את חובתנו למילים ולמקורן, אם לא נעסוק במלוא הרצינות בשורש - מלא. ובלבד, שהדיון לא יביא אותנו לידי מְלֵּאוּת מְעייפֶת.

מלא הוא כל מה שמכיל בכל קיבולו, עד גדותיו, החל במיכל-דלק – וכלה באדם מלא חשיבות עצמית. גם בארמית, ערבית ועוד כמה מלשונות האיזור, קיימת מילה דומה. וכצפוי, מה שמלא יש בו הרבה ממשהו, ולכן מלא, פירושו גם הרבה: כך גם בתנ"ך כגון "ויִמָלֵּא הָמָן חֵּמָה" – וכך גם בלשון היומיום שלנו "ראיתי מלא אנשים", או השימוש במילה הערבית המקבילה "היו שם מלאן אנשים" ועד השימוש החביב "היו שם מלאן ת'לָפִים אנשים". בקצרה, הממלא כְרסו במקורות כתובים ונאמרים, ימצא מלא שימושי-לשון. הוא ילמד למשל, שמִלוּאָה היא שיבוצו של התכשיט, כפי שנאמר בהוראות ההכנה של החושן שנשא כהן גדול: "וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻאת אֶבֶן ארְּבָעָה טוּרִים אָבֶן טוּר אֹדֶם פִטְדָה וּבָרֶקֶת הטוּר הָאֶחָד". והיו בו אבנֵּי-מילואים, הרבה שנים לפני שמילואים (ובשנים הראשונות של המדינה – עתוּדוֹת), היו לחיילים שמתגברים את הצבא הסדיר וממלאים את השורות. וכיוון שבענף של ייצור החושן העסקים די חלשים בעת האחרונה, קבעה האקדמיה ללשון כי מִלוּאָה )panel( היא לוח הנתון בתוך קיר, דלת וכדומה, לקישוט, להבדיל מן המסגרת. דלת-מילואות היא כזו שמשובצים בה לוח או לוחות ליופי. הקונדיטורים מכירים את מְלית העוגה, ואילו מִלוֹא, או מילוא בכתיב מלא, מן הארמית מלְיְתָא, הוא בניין מבוצר, כמו בפסוק "ויֵּשֶב דָוִד בּמְצֻדָה ויִקְרָא לָּה עִיר דָוִד ויִבֶן דָוִד סָבִיב מִן המִלוֹא וָבָיְתָה".

הכי מפתיע, ותודו שלא הכרתם: סימן הניקוד שוּרוּק נקרא בעברית גם מְלָאפוּם, בארמית מלוֹא-פה, מכיוון שפוּם הוא פֶה, ומכאן פוּמִית, כזו שהיתה פעם לטלפון שייעד חלקים נפרדים לאוזן ולפה, וגם פוּמִית לסיגריה – ואפילו פוּמְפִיָה, מפני שבמשטח שמגרדים עליו את הירקות יש מלא חורים, פִיוֹת קטנות! נכון, זה היה מורכב, אבל "לְפוּם צערא אגרא" – ומילולית בארמית: לְפִי (פוּם=פֶה) הצער (המאמץ) כך השכר!

נחזור במלוא-המרץ לנתיב המילים שיוליך אותנו עד למליאת הכנסת, אף שמצאי החברים בה תמיד קטן מן המלאי הפורמלי של 120 יחידות. הסברים ותירוצים יש להם מלוא-חופניים, ובפה מלא יגידו לכם שידיהם מלאות עבודה.

אותה מליאת-כנסת, ובכלל אסיפה שמשתתפים בה כל החברים השייכים לגוף מסויים, נקראת בלועזית plenum. המובן המקורי הוא מלא, מנוגד לריק, שטח מלא, plenum spatium. מאוחר יותר זה התפתח למובן של שלם, ולאסיפה שכל משתתפיה נוכחים בה. מקור המילה הוא בשורש ple בלשונות הודו-אירופיות, ומשם היא נפוצה לכיוונים שונים, אבל תמיד נשמרת המשמעות היסודית של גודל, מלאות, ריבוי. מכאן למשל המילים באנגלית plenty ו-full ומכאן גם to fulfill, להגשים, למלא הבטחות. ובכלל, הרבה מאוד מילים, באנגלית ולא רק בה, מקורן בשורש זה וכולן מעידות על ריבוי, מילוי, הגשמה. ביניהן: plural, complete, implement, supply, ועוד רבות.

מאותו שורש גם המילה plus וגם poly המעידה על ריבוי (כמו בפוליאתילן, רב-אתילן), וגם הקידומת pleo או pleio, המעידה על ריבוי וגודש, כגון pleonasm ריבוי עודף של מילים. ה-pleroma הגיעה גם לתיאולוגיה (בעיקר בתחום של מלאות האלוהים ובדיונים על האינסוף) וגם למדעי-החיים, וכמוה ה-plethora שהיא עודף של נוזלים, בעיקר של דם, בגוף.

הלטינית של ימי הביניים (ובעקבותיה אנגלית ואחרות) לקחה את המילה plenitas, מלאות, הרבה, ויצרה את המושג Plenitudo potestatis – מלאות הכוח – כדי לתאר כוחו השיפוטי המוחלט של האפיפיור. ומאותו עולם תוכן גם הפְלֶּבֶאִים, ה-plebs, בני העם הפשוט, כנראה גם הם מאותו שורש המעיד על ריבוי ומנדידת המובן לריבוי של אנשים, עם, ומהם למשאל העם, הפְלֶּבִיסְצִיט.