סיפורי בדים שמסתעפים והולכים

נראה לכם שהקֶשֶר בין הפקת שמן מזיתים, סעיפים במסמך כתוב, היסוס בהחלטה וענפי עצים – הוא סיפור-בדים? ממש לא, כי המילה הקצרה בּד היא החוט המקשר בין כולם.

ראשית, מה לא שייך לסיפור הזה: בד כמו זה שמשמש לתפירת בגדים, אריג. מקור המילה אינו ידוע. ואין זו בדייה – כי בדייה היא מן השורש בדה במשמעות של להמציא, לרמות. וכאשר אומרים סיפור-בדים, לא מתכוונים שהוא עשוי מבד, אלא שמשולבת בו בדייה, תרמית, פרי דמיון של הבדאי.

הבד שאותנו מעניין הוא דווקא במשמעות של ענף עבה של עץ, וגם מוט או כלונס מעץ. את ארון הברית נשאו במדבר באמצעות "ּבדֵּי עֲצֵּי שִטִים" שחוברו בטבעות לארון. והמדרש שואל כמובן מאין היו להם עצי שטים במדבר? פשוט מאוד: "יעקב אבינו צפה ברוח הקודש, שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וציווה לבניו ליטלם עמהם, כשיצאו ממצרים". בד כזה נמצא גם בבית-הבד, המקום שבו כותשים את הזיתים כדי לייצר שמן. הבד הוא קורת העץ הכבדה המשמשת בתהליך. אומרת הגמרא: "המוכר בית הבד מכר את הקורה, שלא נקרא בית הבד אלא על שום קורה". לכן, בּדָד הוא שם מקצועו של מי שמייצר שמן בבית הבד, והגברת שעוסקת בכך היא בּדֶדֶת. גם בערבית, אותה מילה, בּד, משמשת לציון מכבש-הזיתים, וגם במשמעות של להפריד, לְחלֵּק – בדיוק כמו המילה העברית לבודד. מכאן הבדידים ששימשו ללימוד חשבון, ומכאן הנייר הבדיד במדפסת המחשב שירש את הנייר הרציף.

הביטוי בּד בְּבד גם הוא לקוח מכאן; היום אנחנו משתמשים בו כדי לציין דברים המתרחשים בו- זמנית, אבל הפירוש המקורי הוא חלק כחלק, מנה כמנה: "קח לְָך סמִים נָטָף וּשְחֵּלֶת וְחֶלְּבְנָה סמִים וּלְבֹנָה זכָה בּד בְּבד יִהְיֶה". והיו אפילו שכינו בדים, בצורה מליצית, את העצבים שבגוף האדם "כי הוא יוצא ונמשך מן המוח כמו הענפים הנמשכים מן האילן", כדברי המדקדק יונה אבן ג'נאח, בן תור הזהב של יהדות ספרד.

בעודכם קוראים את הדברים בוודאי פסחתם על שתי הסְעִפִים באיזה פירוש לבחור – כי פסיחה על שתי הסְעִפִים (ואין זו טעות: שתי ולא שני, ומייד נסביר) פירושה מילולית דילוג בין שני ענפים, במשמעות של בלי יכולת לבחור. ראשונה היתה הסְעפָה, כמו סעיף, ענף המסתעף מן העץ: "בִּסְעפֹתָיו קִנְנוּ כָל עוֹף השָמיִם וְתחת פאֹרֹתָיו יָלְדוּ כֹל חית השָדֶה" נאמר בספר יחזקאל. מכאן הפועל לְסעֵּף, שפירושו לקצץ ענפים, לכרות סעיפים.

מה מתאים יותר מענפים וסעיפים המסתעפים ומתפלגים – משימוש במילה זאת כדי לבטא חלוקה, פְלָגָה, דעות חלוקות? מכאן נוצר סָעֵּף, מחשבה, דיעה חלוקה. והפוסח על שתי הסְעִפִים הוא זה שמפקפק הנה והנה ואינו מכריע את הכף לאחד הצדדים: "ויִגש אֵּלִיָהוּ אֶל כָל הָעָם ויאֹמֶר עד מָתי אתֶם פֹסְחִים על שְתֵּי הסְעִפִים אִם יְהֹוָה הָאֱלֹהִים לְכוּ אחֲרָיו וְאִם הבּעל לְכוּ אחֲרָיו". סֵּעֵּף הוא פקפקן, שאינו בטוח בדעתו: "סֵּעֲפִים שָנֵּאתִי וְתוֹרָתְךָ אָהָבְתִי" אומר בעל התהלים. ואם כבר מחלוקת בין דעות ומחשבות, מה מתאים יותר מלקרוא למחשבות עצמן סעפים או שעפים? ואכן, המילה השתרשה: "ואתה היודע מחשבות אדם ומבין סעפי לב בשר ודם".

וכמו הסְעפָה, ענף, יש בתנ"ך גם סרְעפָה באותו מובן – ובדיוק כמו הסעף והשעף כמילה למחשבה – ישנם גם השרעפים, המחשבות. אדם תפוס בשרעפיו, הריהו שקוע במחשבותיו.

העניין הזה מסועף מאוד. קשורה אליו גם הסרְעֶפֶת שבגופנו, וארון הסעף שאליו מחברים טכנאי הטלפון את כל החוטים, וקשורה גם הסעֶפֶת (manifold באנגלית) שליד מנוע המכונית והיא אסופה של צינורות או כבלים. וישנם כמובן הסעיפים השונים שמאכלסים כל מסמך ראוי לשמו, ומצטיינים בכך המסמכים המשפטיים עם סעיף קטן א.1(.3) ג.2.