אנו מכריזים בזאת

הקשיבו נא לקריאה הדרמטית של הכרוז: "קוראות וקוראים, היום נעסוק בשורש כרז, או פשוט נתפוס כריזה".

מעניין, שהפועל כרז נוצר מתוך גזירה-לאחור של שם העצם כרוֹז (ברבים כרוֹזוֹת. לכרוּזים נגיע בהמשך), תפקיד שמלווה אותנו בתקופות ובתרבויות שונות. שש מעלות היו לכסא של שלמה, מספר המידרש, "כיוון שהיה [שלמה] עולה במעלה ראשונה היה הכרוז אומר לא תטה משפט, שנייה היה הכרוז אומר לא תכיר פנים, שלישית היה הכרוז אומר לא תיקח שוחד". ללמדך, כי ראוי שמישהו יזכיר לכל מנהיג את חובותיו ולא רק יוציא את דבריו לציבור. וזהו אכן תפקידו העיקרי של הכרוז, "אדם שמכריז דברים להודיע בקהל" לפי מילון בן-יהודה, המספר גם שמילה דומה בצליל ובמשמעות קיימת גם בארמית ובערבית. לאורך כל ההיסטוריה כרוזות נשאו בעיקר את דבר השליט, עד שנמצאו אמצעים טכנולוגיים לעניין במקום גרונות ניחרים.

אבל לא רק. ההכרזה היא מוטיב חשוב מאוד בדינים הנוגעים למציאוֹת, וכאלה נדונו לא אחת במקורותינו כולל פרק מכובד במסכת "בבא מציעא" (אשר שמה לא נגזר מ"אלו מציאות" אלא מכך שהיא החלק האמצעי במסכת נזיקין במשנה). "אֵלּוּ מציאוֹת שֶׁלּוֹ, ואֵלּוּ חיב להכריז" שואלת המשנה בפתח דיון ארוך בסוגיה, שמקיף אפשרויות שונות של דברים שנמצאו. למשל: "מצא כלי באשפה, אם מכוּסֶׁה – לאֹ יגע בוֹ, אם מגוּּלֶׁה – נוֹטֵל וּמכריז". וכמובן, גם להכרזה יש כללים משלה, כדי שתהייה אפקטיבית: "בראשוֹנה, כׇּל מי שֶׁמצא אֲבֵידה היה מכריז עלֶׁיה שלֹשה רגלים, ואחר רֶׁגֶׁל אחֲרוֹן שבעת ימים, כדֵי שֶׁיֵלְֵך שלֹשה ויחזוֹר שלֹשה ויכריז". נחזור להכרזה שאינה על אבידה, וקרובה יותר למעשיו של הכרוז המוכר לנו, ויש בה עדות יפה להומאניות ולשמירת צלם האדם: "מצאוּ לוֹ [לנדון בבית הדין] זכוּת – פטרוּהוּ, ואם לאו – יוֹצֵא ליסקֵל. וכרוֹז יוֹצֵא לפניו: 'איש פלוֹני בֶׁן פלוֹני יוֹצֵא ליסקֵל על שֶׁעבר עֲבֵירה פלוֹנית, וּפלוֹני וּפלוֹני עֵדיו. כׇּל מי שֶׁיוֹדֵע לוֹ זכוּת יבאֹ וילמֵד עליו'".

חלפו שנים רבות שבהן הכרוז היה מביא את דבר השליט בפני הציבור, ובמקומות מסויימים הוא קיים עד היום, כמובן כדי לשמר את הטקס. הרבה יותר מודרני ממנו, וגם הוא נעלם מן הנוף, הוא הכרוז בבורסה לניירות ערך, אשר בים הצעקות של הסוחרים הרוצים לקנות ולמכור היה מאזֵן ביניהם ומכריז על השער העדכני של המנייה. היום, זהו כרוז אלקטרוני. בשני מקומות אחרים עדיין נמצא כרוז: מכירות פומביות (שבהן הכרוז עושה מה שעשה בן-דמותו הבורסאי), שאגב נקראות בעברית של ספרות השאלות ותשובות אכרזה או אכרזה. לא רחוק מהן משחק הקלפים ברידג', שבו בשלב ההכרזה, שדומה למיכרז, מתחייב אחד משני הזוגות המשחקים לבצע "חוזה". ה"כרוז", אחד מבני הזוג שהתחייב לחוזה, מנסה לבצע אותו והזוג השני מנסה להכשילו.

מיכרז הוא בעצם מכירה פומבית, שבה כל מתמודד מציע מחיר כדי לזכות בעבודה, בתפקיד וכדומה. באנגלית הוא נקרא bid – במקור, להציע – שהיא עצמה משורש מוקדם יותר שפירושו להגיש קדימה, למתוח. וכן המילה השנייה למיכרז, tender, שגם משמעותה להציע כסף, להגיש, למתוח קדימה. והיא עצמה מן הלטינית tendere, למתוח, שהתגלגלה גם לצרפתית וללשונות אחרות, למשל tenda שהיא אוהל (מתוח) באיטלקית, קרובה ל-tent באנגלית ול-tienda שהיא חנות (שהחלה באוהל?) בספרדית. את השיר "הטנדר נוסע" אתם בוודאי מכירים, וטנדר הוא שם כללי למכונית הובלות ארוכה, כזו שנמתחה! לא נחזיק אתכם במתח ונאמר שכל אלה נדונו כאן ב"רגע" לפני יותר מ-600 גליונות. נותר לספר גם על הכרוּז שממנו קרא הכרוֹז, כמו הכרוזים שמוטלים כיום על ערי האוייב – ואותו שורש התגלגל גם לכרזה, למשל כמו זו שהופקה בעבר כל שנה לכבוד יום העצמאות. וההכרזה המפורסמת ביותר היא זו של דוד בן-גוריון ביום ה' באייר תש"ח: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ־ישראל, היא מדינת ישראל".