פורים בנימה פרסונאלית

חג פורים שנחוג היום במקומותינו הוא חגן של התחפושות, ובעיקר של המסֵּיכות, שימיהן כימי התרבות האנושית.

את המילה מסֵּיכה ייחסו למקורות שונים: יש מי שרואה בה מסך, כיסוי, על הפנים. יש מי שרואה אותה כבאה מן השורש נסך, יצק, כאילו המדובר כאן בפסל יצוק. גם השימוש המקראי במילה הוא כזה: "סָרוּ מהֵּר מִן-הדֶרְֶך אֲשֶר צִוִּיתִם עָשוּ לָהֶם עֵּגֶל מסֵּכָה ויִשְתחֲוּו לוֹ ויִזְּבְחוּ לוֹ ויאֹמְרוּ אֵּלֶה אֱלֹהֶיָך יִשְרָאֵּל אֲשֶר הֶעֱלוָּך מֵּאֶרֶץ מִצְרָיִם". ומכיוון אחר קושרים את השורש הלשוני למילה הלטינית שהתגלגלה לאנגלית כ-mask ודומותיה בלשונות אחרות, שפירושה מסיכה. ואפילו קשרו לה את המסְקָרָה, האיפור ששמים על העיניים.

החלק המעניין בגלגוליה של המסיכה הוא דווקא בצד האישי, הפרסונאלי – ולא סתם בחרנו במילה זו. המסיכה בתיאטרון היווני נקראה prosopon, כלומר, הדבר שמניחים על הפנים. ואילו הרומים קראו בלטינית למסיכה persona והיה מי שנתן לזה פירוש של per+sonare כלומר, מה שדרכו עוברים הקולות. ובשני המקרים, המדובר באביזר שמקורו בעולם התיאטרון.

וכך, ה-persona, המסיכה, שבאמצעותה גילם השחקן אישיויות ודמויות שונות, התגלגלה עם השנים להיות האישיות עצמה! person הוא אדם, ופרסונאלי הוא אישי. כשבאו התיאוריות המודרניות של הפסיכולוגיה, הן עסקו רבות בפרסונות השונות. לפי הפסיכולוג יונג, הפרסונה היא אותו אוסף של התנהגויות שאדם מאמץ לעצמו, האישיות שהוא מציג לאחרים.

person משמש היטב בשנים האחרונות את דוברי האנגלית לדלג על משוכת האפלייה המִגדרית, וכך אנחנו מוצאים businessperson שירש את ה-businessman כיוון שלא רק גברים עושים עסקים, וגם ה-chairperson שנוצר כי לא רק גברים הם יו"ר, של הכנסת למשל, ולדליה איציק לא ראוי לקרוא chairman, וכו'.

ולבסוף, כשהאישיות היא בלתי-רצוייה, בדרך כלל מטעמים דיפלומאטיים, מכריזים עליה persona non grata.