כוח המשיכה

כמה זמן עוד נוכל למשוך בלי לעסוק בשורש המושך כל-כך משך? נקרתה לנו הזדמנות, ולא נמשוך את ידנו ממנה.

עניינו של השורש הוא בזמן שמתארך ומתמשך, וגם בחוט-משיכה שמשתמשים בו כדי למשוך, ועוד כהנה עניינים שמושכים את הלב. אבל, על משמעויות אלה אין הרבה מה להעיר, אלא דווקא על שימושי לשון וביטויים שנמשכו ממנו, ונשתדל לא לכלול כאלה שלפי הפתגם הלועזי הם "מְשוּכִים בּשערות" (באופן משונה, אותן מילים משמשות בביטוי זה בגרמנית, איטלקית וצרפתית, שבה הוא tiré par les cheveux. באנגלית הם פשוט far fetched). נתחיל דווקא בביטויים מן התחום העסקי והכלכלי, ובהם המחאה שבאמצעותה המושך מורה לנמשך, הבנק, למשוך כסף מחשבונו ולהעבירו לצד ג'. וכמובן, אבוי לשניהם אם יגיעו למשיכת-יתר! משיכה אחרת מן התחום הכלכלי מצוייה כבר במקורותינו, והיא העדות שדבר נקנה לפי דין: "מָשך הימנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו" וגם היפוכו של המקרה: "היה עומד ולוקח וראה טוען אחר יפה ממנו מותר להחזיר מפני שלא משך". ועדיין מתחום המסחר, או לפחות תנועה של סחורה בין שניים, נזכיר את מי ש"נוטל במשיכה", ובמילים אחרות גונב. אולי מפני שמישהו משך אותו זמן רב מדי עם התשלום...

עוד ביטויים הלכו ונמשכו לכיוונים אחרים, ובוודאי תודו שמשוּך עליהם חן מיוחד. כך המשיכה בין בני-אדם שראוי כי תהייה הדדית. בתנ"ך, נמשך אחרי פלוני פירושו דווקא הלך אחריו בעל-כורחו, נשמע לו, והמידרש אומר: "בלק היה בעל קסמים ונחשים יותר מבלעם, שהיה בלעם נמשך אחריו כסומא". לא רק אנשים נמשכים אלה לאלה, אלא גם הגופים בעולמנו שפועל עליהם כוח-המשיכה. אייזק ניוטון (זה שהכל החל אצלו כשראה שהתפוח נופל לא רחוק מהעץ) קבע ב-1687 שכְבִידָה היא כוח-משיכה הפועל בין מסות, והוא חזק יותר ככל שהמסות גדולות יותר, ונחלש במהירות ככל שהמרחק ביניהן גדל. מאותו תחום גם המגנטים והכוח הטמיר של האבן השואבת לפי התיאור הציורי במילון בן-יהודה.

גם לחקלאות תרומה קטנה לעניין הלשוני שלנו, לפי מתכונת המשחק חי-צומח-דומם: מעולם החי מגיעה המשְכוֹכִית "היא הבהמה ההולכת בראש העדר והכל נמשכים אחריה". מן הצומח מגיעה אלינו המילה מסיק (של זיתים) שככל הנראה, בגלל הפעולה הכרוכה בה וגם בתמיכת פועל דומה בערבית, קרובה מילולית ומעשית לשורש שלנו. ומן הדומם: "בִּמְשֹךְ היֹבֵּל הֵּמָה יעֲלוּ בָהָר" נאמר בסמיכות למעמד הר סיני. היובל הוא כנראה השופר והמשיכה היא התקיעה. לימים, יוחדה מילה זו לסל שהזורע משתמש בו לזריעה ומכאן הפסוקים הידועים מתהילים שהיו גם לשיר: "הזֹרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָה יִקְצֹרוּ. הָלוְֹך יֵּלֵּךְ וּבָכֹה נֹשֵּא מֶשֶךְ הזָרע בּאֹ יָבאֹ בְרִנָה נֹשֵּא אֲלֻמֹתָיו".

בהזדמנות קודמת נכתב כאן על הפועל האנגלי to draw, למשוך – שממנו למשל מגֵּירה, drawer, שמושכים החוצה מן הארון – שקרוב גם ל-drag, ולכן גרירת-רגליים היא foot-dragging והדראג- קווינס שקיבלו את שמן כנראה מלבישת בגדי-אשה ארוכים ונגררים. במשיכת-חבל בין השפות, העברית כנראה מנצחת בתחום זה.

יכולנו להמשיך עוד ועוד אבל איננו רוצים למשוך אש, ונסתפק בהבטחה: הֶמְשך יבוא.