מרבה נכסים מרבה סיּפוּק?

זהירות, הנכסים היקרים שלכם עומדים להישחט! ואין זו אזהרה מפני הטייקונים שרוצים לנכֵּס אותם לעצמם, אלא דווקא בגלל הרקע הלשוני של המילה. נֶכֶס, אומר חוקר-המילים קליין, נוצרה כנראה מפועל בלשון האכדית שפירושו לשחוט, ובמקור הנכסים היו בָּקָר שעתיד להישחט.

אך טבעי הוא שבעולם העתיק, לפני שנכסים דלא-ניידי (נדל"ן) היו סימן לעושר, הבעלות על בעלי-חיים היא שסימלה אותו. בהזדמנות אחרת דובר כאן על המילה העברית מִקְנֶה שקשורה לעניין הקנייה; וגם על המילה הלטינית pecunia שהחלה את דרכה ב-pecus שמובנה עדר, בקר, (וממנה pecora, כבשה, וגבינת פֶקוֹרִינוֹ) והתגלגלה למובן של כסף בביטוי pecunia non olet, לכסף אין ריח. קשר ענייני דומה תמצאו גם בין (ראש) בקר, שהתגלגלה מ-caput (ראש) ל-cattle. גם את stock exchange, הבורסה לניירות-ערך, תוכלו לקשור ל-stock, מלאי, ול-livestock, מלאי בעלי-החיים.

בכל מקרה, אם הנכסים של פעם היו פוֹעים וגוֹעים, היום תמצאו אותם בעיקר בתחום הכספי והעסקי. כל חברה מציגה במאזנה שני צדדים: האקטיבה, צד הנכסים – והפסיבה, צד ההתחייבויות. חלק מן החברות, אתרע מזלן ובגלל הערעור בין הצדדים (שיישארו תמיד שווים! זו מהותו של המאזן), עלולות להגיע למצב שבו אדם זר שנקרא כונס-הנכסים יקושש את נכסיהן, כדי לעמוד בהתחייבויות. בתחום השיווק ידוע המשפט "להפוך נחְס לנֶכֶס", ובלשון מודרנית יותר מעולם זה היינו אומרים למנֵּף את הכישלון.

אלה שלא ידעו לעשות זאת הם הטייקונים (וגם אחרים, יש לומר ביושר) שירדו מנכסיהם, ועליהם אומר הכתוב "שכל היורד מנכסיו כאילו מת". ובאמת, טבעם של נכסים הוא שפעם הם אצל אחד ופעם אצל השני, מה שהביא את המִדרש לומר "ומה הקדוש ברוך הוא עושה? נוטל נכסים מזה ונותן לזה, שנאמר: כי אלוהים שופט, זה ישפיל וזה ירים. לכך נקרא שמם נכסים, שנִכְסין [מלשון מכוסה, נעלם] מזה ונגלין לזה". וכך אמרו גם על זוּזִים: "ולמה נקרא שמם 'זוזין'? שזזים מזה ונותנין לזה".

כל אלה נכסי צאן ברזל של תרבותנו – ומהיכן הביטוי? מן המשנה, שם צאן ברזל היו תחילה צאן ממש שאשה מביאה עם נישואיה, ולימים נכסים בכלל שהותרו לבעל בשימוש, אך הם נותרו בבעלותה: בעלה יכול היה ליהנות מפירותיהם, אך לא למכור אותם או לכלות אותם. צעד נוסף עם הביטוי הלכו חברי "אגד" שהקימו ב-1948 את חברת נִצְּבָא, נכסי צאן ברזל אגד, שהיא בעלת נכסים רבים, ואם תעיפו מבט במרכז תל אביב תראו את שמה מתנוסס על אחד הבתים. מקורותינו עסקו לא מעט בנכסים ובחלוקתם, וגם בהשפעתם. הכלל ביחסים בין בני זוג הוא "מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות, בית דין יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו", ומעניין שמבחינה לשונית יש מי שיורדים לנכסיו ויש מי שירד מנכסיו.

צוברים וצוברים את הנכסים, מי שיכול כמובן – ולא תמיד זה טוב, ולפי הלֵּל בפרקי אבות "מרבה בשר מרבה רימה. מרבה נכסים, מרבה דאגה". ולמקרה ששכחתם, גם "מרבה נשים, מרבה כשפים". אז האם באמת יש גבול לנכסים? לעניין זה אולי נוכל לנכֵּס - ביוונית idioumai וממנה idiom, ביטוי שנלקח, נוּכס - את האטימולוגיה של asset, נכס באנגלית, שהיא מן הצרפתית assez, די, מספיק – מן הלטינית ad (אל, ל) + satis (מספיק, ומכאן satisfaction) ומכאן גם allegro assai, מהר מאוד, בהוראות לנגנים. במקור, assets היו נכסים שמכסים את ההתחייבויות, כמו ש- real estate, הם נכסים שמייצגים את הסטטוס האמיתי. נחזור למאזנים ונמצא את ה- stato patrimoniale שהוא באיטליה מה שאצלנו המאזן, ופירושו מצב הנכסים. patrimony באנגלית הם נכסים שהורשו על ידי האב, pater (אבל ה"מקבילה" matrimony מ-mater היא פשוט נישואין, חתונה!) ומכאן גם שמם הקיבוצי של נכסי הכנסייה הקתולית Patrimonium Sancti Petri, נכסֵּי פטרוס הקדוש.