שניים מקרא ואחד TRANSLATION

על תרגום משָפָה לשפה כבר אמרו שכמו אשה, אם הוא נאמן אינו יפה, ואם הוא יפה אינו נאמן. זו הדילמה של המתרגם: איך הוא מעביר משפה לשפה, גם שומר על המבנה המקורי, וגם יוצר דבר חדש, יפה ונאמן למקור כאחד.

הרמב"ם כתב בערבית, ודבריו תורגמו בידי אחרים. מתרגמו הראשון לעברית שמואל אִבְּן-תיּבוֹן (מאות 12-13) היה מן האסכולה שהמתרגם חייב לשמור בקנאות על המקור. דווקא לכותב הדברים, הרמב"ם, היתה גישה הפוכה. וכך כתב לאבן-תיבון: "שכל מי שירצה להעתיק מלשון אל לשון ויכוון לתרגם המילה האחת במילה אחת גם כן, וישמור גם כן סדר המאמר וסדר הדברים, יטרח מאוד ותצא העתקתו מסופקת ומשובשת ביותר, ואין ראוי לעשות כן. אבל צריך למעתיק מלשון אל לשון שיבין העניין תחילה, ואחר כך יספר ויפרש במה שיּובן ממנו העניין ההוא בלשון ההוא ויבאר היטב, ואי אפשר לו מבלי שיקדים ויאמר ויספר מילה אחת במילות רבות ויספר מילות רבות במילה אחת, ויחסר תיבות ויוסיף תיבות עד שיסודר העניין ויבואר יפה, ויובן הלשון ההוא אשר יעתיק אליה".

מן הגישה הזו ברור שהמתרגם אינו רק מעביר משפה לשפה – אלא גם מבאֵּר את הדברים, ויש לכך הֶקשר לשוני ברור מאוד, בעברית וגם בלועזית. לא בכדי בלשונות מסויימות מתרגם נקרא גם interpreter – זה שנותן את האינְטֶרְפְרֶטצִיה, ההסבר, הפרשנות שלו לדברים. ובעברית, המילה תרגום באה משורש רגמ שבאחת מלשונות האיזור (אכדית, אם מאוד חשוב לכם לדעת) פירושו לקרוא, לצעוק. קרובים לו מילולית ועניינית גם הרעם בביטוי קול רועם וגם המילים רעם ותרעוֹמת.

המתרגמים הקדומים – וביניהם בעל התפקיד שנקרא תֻרְגְמָן, ומכאן שם המשפחה תוּרג'מן – היה חוזר בקול רם בפני קהל על מה שאמר לפניו בקול נמוך אדם אחר, מרְצֶה למשל. גם לארמית התגלגלה המילה, ותרגום לשפה זו נקרא פשוט "תרְגוּם", וגם השפה הארמית עצמה נקראת "תרְגוּם". בבתי הכנסת של העדה התימנית, הקורא בתורה קורא פסוק אחד בעברית – ולידו עומד זה שקורא מיד אחריו את הפסוק ב"תרג'ום", הנוסח הארמי, הלא הוא תרגום אונקלוס, וכך פסוק אחרי פסוק. הקורא בארמית הוא תֻרְגְמן. "אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא ואם אי אפשר למתרגם להגביה קולו כנגד הקורא ימעך הקורא קולו ויקרא" אומרת הגמרא במסכת ברכות. והדין הוא לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" את פרשת השבוע לפני קריאתה בציבור: פעמיים בנוסח המקרא ועוד פעם אחת בתרגום אונקלוס, שיש בו דברי אגדה שאינם כלולים בטקסט המקראי, ואפילו פרשנות הלכתית: "לאֹ-תְבשֵּל גְדִי, בּחֲלֵּב אִמוֹ" נהפך אצלו ל"לא תיכלון בסר בחלב" (לא תאכלו בשר בחלב).

ליוונית התגלגלה המילה כ-dragoymanos, וממנה dragoman באנגלית, מתורגמן, מדריך. (מתורגמן הוא האיש, המקצוע – ומתרגם הוא מה שהוא עושה). אבל הרבה יותר מקובל באנגלית השימוש ב-translate, שפירושו המילולי הוא להעתיק, להעביר משא ממקום אחד לשני (קרוב מילולי של transfer) ורק במאה ה-14 החלו להשתמש במילה כדי לציין העברה משפה לשפה.

התרגום יכול להיות גם סימולטני, כלומר בו-זמני עם הדברים שנאמרים. בשורש המילה הזו נמצאת simul הלטינית שפירושה ביחד, באותו זמן. קרובות לה בגלל משמעויותיהם similar וגם same באנגלית, ואפילו הפקסימילה היא בעצם fac, מן השורש לעשות + simile, דומה, אותו דבר.

ולסיום, קינוח בדברי תרְגִימָא – שאין להם כל קשר לתרגום! הם אפילו קשורים, אבוי, לטרגדיה. מקורם ביוונית tragema שהיא קינוח, מן הפועל tragein שפירושו ללעוס, לכרסם, עם קשר הדוק ל-tragos שפירושו תיִש, ומילולית: מכרסם. והטרגדיה? גם היא מכאן, וההסברים לעניין שונים ומשונים: החל מכך שהשחקנים בהצגות היו לובשים עורות-תיש – וכלה בכך ש-tragidos הוא זמָר המתחרה בשירה כדי לזכות בתיש כפרס.