שש ושבע חוגגים סייסטה כל השבוע

במסע-המִספרים אנחנו מגיעים כבר לשֵּש, אבל בדרך מחכה לנו מנוחת-צהריים.

שש נשמע דומה ל-six, אבל המקורות שונים. שש שלנו היא משורש שדש שממנו נגזרו שמות המספר בכל לשונות האיזור, ובמקום האות ד שנעלמה בא הדגש באות האמצעית של המילה שִשָה, ותעיד על כך גם המילה הערבית ל-6, שִתִי. בתלמוד, שְתוּת, מאותו שורש לשוני, פירושה שִשִית (החלק השִשִי של משהו).

בלשונות אחרות ההתחלה היתה דווקא ב-sex הלטינית (שאין לה כל קשר למילה בכתיב זהה, במובן של מין, אחד משני המינים). ה-sex, וקרובים לו כמובן six באנגלית ובצרפתית, seis בספרדית ועוד, מצא את מקומו בשמו של מכשיר הניווט הידוע sextant שכן sextans הוא החלק הששי, ובמקרה של המכשיר זהו החלק הששי של העיגול.

כמו במקרים רבים, מרכזיותה של הכנסייה בחייהם של עמי אירופה באה לביטוי גם כאן וה-siesta המקודשת כל-כך בארצות מסויימות הריהי תולדת המילים sexta hora, השעה הששית מן הזריחה. אבל, עדיין בתחומי הכנסייה: הקפֶלָה הסיסטינית המפורסמת שבמדינת הוותיקן נקראת כך על שם האפיפיור Sixtus שבימיו הוקמה, אבל אין לה כל קשר ל-Sixtus :6 הוא שיבוש של שם יווני שפירושו מבריק, מצוחצח (ואפיפיור זה היה בכלל סיקסטוּס הרביעי), ואילו היה ששי היה נקרא Sextus.

ואצלנו, התגלגל המספר לשמו של בעל חיים ימי פרה-היסטורי בשם שֵּשְזִים (ובאנגלית Sixgill shark) שמכונה "הענק הביישן" כי הוא חי לו במעמקי האוקיינוסים ואינו מחפש חשיפה ציבורית, ושלא כמו הכרישים המודרניים, יש לו ששה פתחי-זימים ומכאן שמו.

וכך הגענו אל שבע. בהטיותיה השונות, המילה משמשת לציין את הספרה 7 בכל לשונות האיזור, אולם רק בעברית ובארמית שדיברו היהודים, יש קשר לשוני וענייני בין הספרה לבין השורש שבע, שממנו נגזרים להִישבע ושבוּעה. חוקר-המילים ארנסט קליין אומר כי להישבע נגזר משבע, וככל הנראה פירושה המילולי של שבועה הוא משהו שאדם קושר עצמו בשבעה דברים, או בשבע שבועות, נדָרים. אליעזר בן-יהודה, לפניו, כתב על כך: כנראה מקור ההוראה [הפירוש] הזאת בשימוש המספר שבע בקללה שבשבועה. והוא מצטט מהתורה: "וְאִם עד אֵּלֶה לאֹ תִשְמְעוּ לִי וְיָספְתִי לְיסְרָה אֶתְכֶם שֶבע על חטאֹתֵּיכֶם". והוא מסיק ש"כנראה ממשפטים כגון אֵּלו קיבלו... את המשמעות: גזר שבע צרות על פלוני, ומכאן גם... נשבּע במשמעות נתחייב לחברו בקללות שבע כאלה, ואין שבועה אלא קיצור... קללות".

כדי לשפר מעט את יחסי הציבור של הספרה 7, נאמר כי גם בן יהודה אומר שאפשר שעיקר הוראת המספר היא הרבה, שֶפע, שובע. לימים, הורחבה המשמעות, והביטוי שבעתיים אין פירושו רק פי 7, אלא הרבה מאוד, כביטוי לאו דווקא מדוייק כמותית. ובכלל, בתרבויות השונות שבע נתפס כמספר של שלֵּמוּת.

seven האנגלית ודומותיה בלשונות אחרות, באות כולן מאותו מקור שיצר גם את hepta ביוונית ואת septem הלטינית. הד למילים אלה ניתן למצוא ב- Septuaginta, "תרגום השבעים" של התנ"ך ליוונית שנעשה במאות 2-3 לפני הספירה. חשיבותו בעצם התרגום, הרבה יותר מחשיבות הסיפור הלא-מבוסס היסטורית על 70 חכמים שהושבו בחדרים נפרדים והוציאו מתחת ידיהם בדיוק אותו נוסח מתורגם, וגם נאמר שהשלימו את עבודתם ב-70 יום.

את צליל המילה הלטינית אנחנו מוצאים כמובן בשמו של חודש ספטמבר, שהיה החודש השביעי בלוח השנה הרומי. ואותה hepta יוונית התגלגלה, בהחלפת אותיות, ל-hebdo בצרפתית שפירושו פשוט שבועי וגם שבועון.