שמונה ימי מילה, או כמה מילים על 8

היום אנחנו עושים שמיניות באוויר – כדי לדבר על הספרה 8.

את המסע נפתח במעמקי הים שם שוכן לו התְמָנוּן בעל שמונה הזרועות, שקיבל את שמו מן הארמית: תְמניא (שמונה) + נוּן (דג, שנתן את שמו גם למפעל "נוּן" למוצרי דגים, ולא לשכוח את הדג אמְנוּן, הדג של אמא!). כנגזרת מן השורש תמנ, בהתחלפות שכיחה של ת' ב-ש' – קיבלנו את שמונה, והרי לנו למשל מצוּלע בן שמונה צלעות שנקרא מְתוּמָן.

שמונה זרועותיו של התמנון נשמרו לו היטב גם בשמו הלועזי octopus שנגזר ישירות מן היוונית, ופירושו בפשטות בעל שמונה רגליים. מילה אחת על הרגליים לפני שנחזור לענייננו בשמונה: pous ביוונית היא רגל, כמובן מאותו מקור לשוני של foot, רגל, האנגלית – ושל Fuss הגרמנית, שאותה אנחנו מכירים היטב מן ה"פְלאטְפוּס", כף הרגל השטוחה. ומאותו מקור לשוני גם pes, רגל בלטינית, אשר ביחֲסת השייכות שלה pedis יצרה את הפֶדָל – הדוושה - המוּכר לנו היטב מן האופניים, שפירושו "שייך לרגל".

בחזרה לשמונה: התמנון octopus וגם המתוּמן octagon שואבים את השמונה שלהם מ-okto ביוונית ו-octo בלטינית. כמוהם, מאותו מקור, eight באנגלית ו-ocho בספרדית ודומותיהן. ולא רק אלה: במוסיקה, אוֹקְטָבָה היא מִנְעָד של שמונה צלילים ואוֹקְטֶט היא יצירה לשמונה נגנים; האוֹקְטן שמשמש לדירוג הדֶלֶק הוא פחמימן בעל 8 אטומי פחמן; אוקטובר הוא החודש השמיני בלוח-השנה הרומי. ואם כבר רומא, נחזור לשנת 63 לפני הספירה, כאשר נולד שם Gaius Octavius, מי שמאוחר יותר אוּמץ – לאחר מותו של המאמֵּץ, מתוקף צוואתו – ע"י דודו שנרצח, יוליוס קיסר. השנה: 44 לפני הספירה. אוקטביּוס ("השמיני", אבל השם מתייחס לשם משפחתו), ולאחר מכן אוקטביאנוּס, היה לימים אִימְפֶרָטוֹר, הקיסר הראשון של רומא, והסנאט העניק לו את התואר Augustus, המרומם, הנעלֶה. בשם זה הוא זכור היטב בהיסטוריה, ועל שמו קראו את חודש אוגוסט, אבל אך מקרה הוא שהמדובר בחודש השמיני בלוח השנה שלנו, כי אצל הרומאים זהו החודש הששי!

בחצר הקיסר בוודאי ניגנו שם בכלים שונים, ואולי אף בשמינית, כמאמר ספר תהלים "למְנצֵּח בִּנְגִינוֹת על השְמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד" ואומר על כך רש"י: "על השמינית - כינור של שמונה נימין". ואולי גם ניגנו בחליל שמוּכר לנו כ"פיקולו", ששמו האחר הוא ottavino וצליליו ממוקמים אוקטבה אחת מעל אלה של חליל התזמורת הרגיל.

אבל, ישנו גם פירוש אחר, שיש בו יותר משמינית של עניין: אומרת הגמרא במסכת מנחות: "ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד עֵּרוֹם אמר 'אוי לי שאעמוד עֵּרום בלא מצווה'. וכיוון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו. לאחר שיצא אמר עליה שירה שנאמר: למנצח על השמינית מזמור לדוד על מילה שניתנה בשמיני". המילה – לא המִלָה הכתובה, אלא זו הממשית, הטבוּעה בבשרם של גברים יהודים מיומם השמיני – היא שהזכירה לו מצווה שלֵּמָה, כזו שאין בה פניות! אבל גם על כך היתה שאלה: מדוע שמינית, והרי מדובר ביום השמיני? תשובה: מפני שזוהי המצווה השמינית שנתן הקב"ה לבני אדם. עד לאברהם אבינו היו שבע, ואברהם צוּוָה על המילה.

עם הפירושים אפשר להגיע לאינסוף כיוונים – ואולי ראוי לכתוב ∞ כיוונים, כי זהו הסימן המתמטי של אינסוף - אבל מה שנראֶה כמו שמונה שהתעייף והלך לישון, אין לו שום קשר לשמונה. הגה אותו מתמטיקאי אנגלי בן המאה ה-17 בשם John Wallis שחיבר ספר על אריתמטיקה של האינסוף, והוא שאל את הסימן כנראה מן הרומאים שנהגו לציין בו אלף, אבל גם מספר גדול, כמות גדולה באופן כללי.