זכר ונקבה, סין וגרז ברא אותם

בעולמנו המאוד פוליטיקלי-קורֶקטי, אבוי לכם אם תייחסו אופיינים מסויימים לנשים או לגברים. אצל קדמונינו, הדברים היו פשוטים יותר, וכשאמרו זכר ונקבה המילה כבר אמרה הכל. בנקבה הדברים ממש פשוטים, והמאפיין הביולוגי מוצא את ביטויו המלא במילה. אבל, התרבות (הזכרית?) הדביקה לדברים "נקבִיּות" שהיא הרבה מעבר לתכונה הביולוגית גרידא. אומר בן יהודה במילונו, בהבאת ציטוט מתלמוד ירושלמי: "ובהשאלה לדברים לא בעלי חיים, שיש להם קצת דמיון בתכונתן לנקבות אם מצד חולשתן אם מצד שהם מושפעים מאחרים: המים העליונים זכרים ותחתונים נקבות".

מעניין השורש המילולי של המילה זָכָר. בלשונות האיזור המילה דומה, והמקור המילולי הוא כנראה המילה המציינת את איבר המין הזכרי – ויש חוקרים הקושרים זאת, בגלל קרבה מילולית ופונקציונלית, לדוקֵּר, מנקֵּב. וכך אומר בן יהודה בסגנונו המיוחד כל כך: "סוברים כי נקרא הזכר כן על שם איבר ההולדה ונגזר ממשמעות דקירה וסגירה וסתימה שמונחת בעיקר השורש זכר, ואף על פי שהשם נקבה קצת ראייה שגזרו שם המין מהמושג הגופני, קצת קשה גזרת השם זכר".

מה שעוד בטוח, שהיום היינו נזהרים מאוד מלכנות, בוודאי בצורה רשמית, חפצים המשתלבים זה בזה, "זכר" ו"נקבה". והנה במקורות זה מופיע ממש כך! הברייתא על מלאכת המשכן, בתיאור של הנחת הקרשים במשכן, אומרת כך: "הסִינִין יוצאין מן הקרשים, שנים לכל אחד ואחד, שמשקיע את הזכר בתוך הנקבה". שמישהו ינסה היום לכתוב בהוראות להרכבה עצמית של רהיט: חבֵּּר את הזכר לנקבה... ובאמת, החיבור הזה של שני קרשים נקרא היום בעברית חיבור סִין וגֶרֶז (באנגלית: mortise and tenon), וגם זה מן המקורות: סין הוא זה מופיע בציטוט שהבאנו (הסינין) והוא הבליטה, קרוב מילולית ל"שֵּן", ה"זכר" שנתקע בתוך ה"נקבה", שנקראת גֶרֶז, שקע בעץ, שהוא קרוב מילולית לגרזן, והוא בעצמו היפוך אותיות עם גזר, כי את החלק הזה גרזו=גזרו מתוך העץ.

גם בשפות אחרות יש הטייה לטובת הגברים. בהזדמנות קודמת כבר הוקדש כאן דיון להתפתחות המילה vir, גבר בלטינית: החל מהטריאומווירט (שלושת הגברים), עבור דרך virtue, תכונה, ובמקור הלשוני כוח גברי. אפילו דרשו את המילה virgin, בתולה, כצירוף המילים חסרת-גבר.

המילים המשמשות לזכר ונקבה בלשונות זרות אינן מלמדות בהכרח על אפלייה לטובה, או אפלייה מתקנת, אף שכצפוי התפקודים הביולוגיים השונים באים לביטוי.

femina (ומכאן feminine) היא נקֵּבה, אשה, מן הפועל הלטיני felare לינוק, למצוץ, שהוא נגזרת של fecundus, פורֶה, מניב. התחִילית fe מצוייה גם ב- felix (מאושר, פורה), ב-fetus (עוּּבר) ואולי אפילו ב-filia/filius (בן/בת) הקרובים לשונית ועניינית ל-felios, יונק. ובוודאי femme, אשה בצרפתית. חוקרי הלשון לומדים הֶקשרים מעניינים הקיימים בשפות הודו-אירופיות, ומצביעים למשל על כך שביוונית, thele פירושו שד או פטמה ו- thelys פירושו נקבה, פוריה.

על הגברים אין הרבה מה לומר: masculine, זכר, הוא ממילה לטינית דומה שמקורה לא ידוע.

פעם, כשהחיים היו עוד פשוטים, אמרו סתם מין זכר ומין נקבה, והמילה מין או sex היתה לגיטימית. sex נגזרת כנראה מן הלטינית secare שפירושה לחלק, לחתוך. זו פשוט חלוקה, חצייה, של האוכלוסיה האנושית, ושל שני המינים של בעלי חיים בכלל. מכאן גם סקציה וגם saw, מסור, ועוד.

אבל החיים אינם עוד פשוטים, וגם לא החלוקה למינים, ולכן הוכנס לשימוש ה-gender, המיגדר. הוא בן דודו של הז'אנר, genre בלעז, ובעברית יפה סוגה (בתוכניות הטלוויזיה ישנן, לפחות לפי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, כאלה המוגדרות "סוגה עילית"). והמקור הוא genus בלטינית, גזע, סוג, מין. אותו יסוד לשוני הצמיח גם את הגֶנים והגֶנֶטיקה, גם את הגֶניוס היהודי והגֶנוֹם האנושי, גם את הגֶנֶרטור (המחולל) החשמלי, גם את התרופות הגֶנֶריות, ואפילו את הגֶ'נטלמן והדֶגֶנרט, ולכל אלה כבר הוקדש "רגע" משלהן.